הבוקר הגשנו בבית המשפט העליון בג"ץ נגד שר התחבורה בדרישה להפעיל את שיקול דעתו לפי חוק ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת.

כיום המצב הוא כי שר התחבורה – כמו כל קודמיו – נמנע מאישור הפעלת תחבורה ציבורית בשבת אך ורק בשל הסטטוס קוו. זאת, למרות שהחוק מאפשר לו שיקול דעת רחב בשל מכלול סיבות, ביניהן הפעלת קווים לבית חולים, קווים במקומות בהם אוכלוסיה לא יהודית, וכאשר הדבר חיוני להפעלת התחבורה הציבורית.

לטענתנו, תחבורה בת קיימא חברתית וסביבתית היא תחבורה שפועלת בין היתר שבעה ימים בשבוע. על כן, הימנעותו של שר התחבורה מלשקול נימוקים אלה והיצמדותו לסטטוס קוו בלבד אינה סבירה, ועל בית המשפט להורות לו לשקול את מכלול השיקולים.

העתירה הוכנה ע"י עורכת הדין דפנה הולץ לכנר.

להלן סיקור הנושא בYnet, בגלובס, בוואלה, בדהמרקר, בערוץ 2, בהארץ ובמעריב וראיון של גבי גזית איתי בנושא ברדיו 103

ותמונות

הסקר שאציג לפניכם נולד מתוך שיתוף פעולה נדיר יחסית ויוצא דופן בין עיריית תל אביב, קידום מעמד האישה (בראשות שותפתי רות סופר), הוועדה לקידום מעמד האישה שיש לי הכבוד לעמוד בראשה ושלושה ארגונים תל אביביים יפואיים שעוסקים בהעצמה כלכלית לנשים – סביבה תומכת, אחותי וערוס אל-בחר.

בשנת 2010 התחלנו לעבוד בקבוצת עבודה משותפת לארגונים ולעירייה בנושא יזמות נשית זעירה. הארגונים השותפים עוסקים בהעצמה כלכלית ויזמית של נשים שפותחות עסק קטן. לרוב מדובר בנשים לא משכילות ולא פרופסיונליות, שפתיחת העסק עבורן מהווה הזדמנות כלכלית כמעט יחידה. הארגונים מסייעים להן בהעמדת העסק על הרגליים – חלקם רק עד שלב שהוא קם וממשיך לבד וחלקם גם לאורך חיי העסק.

אחד הדברים שבלטו מהרגע הראשון היא שעסק נשי קטן הוא לא פשוט עסק קטן. ההגדרה הרגולטורית והחוקית של עסק קטן: עסק שמעסיק עד 50 עובדים ושמחזורו עד 50 מיליון ש"ח. בשנת 2007 נוספה ההגדרה של עסק זעיר, שהוא עסק שמעסיק עד 5 עובדים ובעל מחזור של עד 10 מיליון ש"ח בשנה.

העסקים שאנו עוסקות בהם לרוב מעסיקים עובדת אחד, מקסימום שתיים, והמחזור שלהן הוא עד כמה מאות אלפי שקלים בשנה.

זו הסיבה העיקרית שעסקים אלה אינם רשומים בתמ"ת, לא מדווחים במס הכנסה או ברישוי עסקים בעירייה, וזאת למרות שמדובר בעסקים בני קיימא, עסקים שמפרנסים את בעלותיהן ועל פי נתונים של העמותה להעצמה כלכלית לנשים, הם עסקים שתורמים לכלכלת המשפחה ואף מעלים אותה מעל לקו העוני.

הארגונים השותפים בקבוצת העבודה העלו מספר קשיים וחסמים שמלווים עסקים אלה. חלקם כפי שתיארתי עד כה היו חסמים בירוקרטיים ורגולטוריים. אנחנו לא ראינו שיש לנו מה לתרום בתחום זה; חסם נוסף ומשמעותי שעלה היה בתחום השיווק וההפצה.

עלה הרעיון להזמין התבוננות שיטתית לא על העסקים עצמם – אלא על קהל היעד – הציבור. הרציונל היה שאם נלמד על מידת השימוש ומאפייני הצריכה מהעסקים האלה – נוכל לסייע להם יותר מכל בכך שנספק להם מידע חיוני על התנהגות הלקוחות.

יש לציין שככל שידוע לנו זהו סקר ראשון מסוגו על ענף העסקים הביתיים.

בניית הסקר נעשתה במשותף בקבוצת העבודה, בשיתוף הסוקרת ד"ר מרים חונן ממכון חקר – גם היא אישה בעלת עסק (שכבר לא ככ קטן).

שקופית שיעור הקונים



נעשתה פניה ל-702 נשאלים, תושבי תל אביב יפו בדגימה מייצגת על פי שכונות – עבר הירקון, מזרח, מרכז-צפון ודרום-יפו. הממצא הראשון והמפתיע ביותר היה ש-50% מהם משתמשים לפחות באחד מן העסקים שנשאלו, כאשר הממוצע היה 2 עסקים או שירותים לנסקר. ממצא מעניין נוסף אם כי לא מפתיע, היה שמתוך 50% המשתמשים, רוב מוחץ של 74% הן נשים (לעומת 51% באוכלוסיה הכללית).

המשתמשות מאופיינות בעיקר בגילאי 40-59, ובהשכלה ממוצעת.

הסקר המשיך על 350 הנשאלים שהעידו כי הם משמתמשים בעסקים.

שתי שקופיות שיעור הקונים מוצרים ושירותים לפי פירוט

בעסקים והשירותים שנסקרו נלקחה מהנסיון בשטח של קבוצת העבודה והארגונים. הארגונים עוסקים ביזמות עסקית כאמצעי להיחלצות של נשים מעוני, נשים שחלקן לא למדו ולא עבדו בעבר, ולכן מראש לא סקרנו מקצועות חופשיים. עם זאת, התוצאות מראות שיש דברים רבים שרלוונטים לכלל העסקים הזעירים הנשיים.

1. ציבור הלקוחות משתמש בשירותים של עסקים זעירים יותר מאשר במוצרים, ובתדירות גבוהה יותר. 33% מהשימוש הוא בטיפולי יופי וקוסמטיקה (שהם 16% מתושבי העיר), 29% טיפולי מניקור ופדיקור (14% מתושבי העיר) ו-27% משתמשים בשירותי מספרה ביתית. 65% מהמסתפרות בבית עושות זאת בתדירות של למעלה מפעם בחודשיים. 18% מהמדגם קונות עוגות ומוצרי מאפה ביתיים וכן חפצי נוי לבית. 64% מהקונות אוכל מבושל ומוצרי מאפה עושות זאת בתדירות גבוהה, לעומת תדירות נמוכה יותר מהקונות חפצי נוי לבית.

מחיר ממוצע לקניה – מוצרים ושירותים

1. 
2. על המוצרים והשירותים הנמכרים בתדירות גבוהה יותר מוצא סכום כספי נמוך יותר – 100-200 ש"ח בממוצע לקניה של שירותים, ובין 95 ש"ח (מוצרי מאפה) ל-560 ש"ח עבור קניה פחות תדירה של בגדים.

מקור החשיפה – מוצר ושירות

1. מקור המידע העיקרי לגבי המוכרות כל אחד מהמוצרים שנבדקו, הוא המלצות של בני משפחה ומכרים (שיעור המציינים מקור זה נע בין 78% – מהקונים עוגות ומוצרי מאפה ועד 52% – מהקונים חפצי נוי ועבודות יד). מקורות מידע אחרים, הוזכרו על ידי אחוזים בודדים, הבולטים מביניהם: מודעה שהייתה מודבקת במקום ציבורי (בעיקר תרמה לחשיפה למוכרות של אוכל מבושל – 14%) ואינטרנט (תורם בעיקר לחשיפה למוכרות של חפצי נוי – 9%   ושל ביגוד ואביזרי אופנה – 9%).

בסקר נבחנו גם משתנים של תדירות הקניה של המוצר או השירות, ומרחק מקום הקניה של המוצר או השירות מבית הלקוח. לא ניכנס לזה מחוסר זמן אבל בבדיקת מרחק מיקום הקניה מבית הלקוחה, הסתבר כי רוב הקונות מעדיפות לקנות אוכל מבושל ומוצרי מאפה בשכונת המגורים (57%), אולם חפצי נוי, תכשיטים ומוצרי טקסטיל קונות גם בשכונה מרוחקת ואפילו מחוץ לעיר.

טיפולי יופי, קוסמטיקה ומספרה נצרכים בדרך כלל בשכונת המגורים (כ-30% מהמשתמשות), אולם הסתמנה גם מידה לא מבוטלת של נאמנות לקוחות לנותנות שירותים אלה, עבורן מוכנות הלקוחות להרחיק גם לשכונה אחרת ואף מחוץ לעיר (12-16%).

מחזור משוער לענף – הערכת מינימום

כאשר חזרנו עם הממצאים לקבוצת העבודה, אחד הדברים שעלו הוא עד כמה מדובר בענפים שיש בהם "בשר" כלכלי, כלומר יש פעילות, יש מחזור.

למשל, חישוב פשוט מעלה כי כל צרכנית של אוכל מבושל מוציאה בממוצע בין 660 ל-840 שקל בשנה, ואילו על קוסמטיקה וטיפולי יופי מוציאה צרכנית בודדת 880-1180 שקל בשנה.

מה שהבאתי כאן הוא חישוב זהיר של מחזור הענף, על בסיס הנתונים האלה, כאשר מה שיש כאן הוא הערכת חסר – המחושבת על פי מקדם נמוך של הנתונים. אני מציגה כאן את המקדם הנמוך בגלל שהסוקרת מרים חונן ביקשה ממני את הזהירות הזו.

מסקנות:

אז מה קיבלנו בעצם? יש לנו תחום כלכלי לגיטימי ורווחי, בעל פוטנציאל כלכלי ועסקי גדול. זהו תחום שאינו מוכר, אינו ממוסה, ואינו משווק באמצעים הרגילים;

מדובר בענף נשי בעיקרו – הן מצד נותנות השירות והן הלקוחות – ואשר עיקר המידע והשיווק בו עובר מפה לאוזן.

כל המאפיינים האלה גורמים לכך שמדובר בענף סמוי מן העין של הרשויות והמשק, ענף מתחת לרדאר שזוכה למעט התייחסות או טיפול.

המסקנה העיקרית שלנו בקבוצת העבודה היתה שהכרה בתחום, הן בלגיטימיות הכלכלית שלו והן ברגולציה שלו, תביא למצב של רווח לכולן – בעלות העסקים יזכו לפריצה הן התחום השיווק והן בתחום ההכרה, המשק ירוויח, הצרכנים ירוויחו עסקים לגיטימייים יותר ונגישים יותר, וכל מה שצריך הוא חשיבה מותאמת לעסקים האלה, שכפי שראינו היא גם במידה רבה חשיבה מגדרית. תודה רבה.

סיקור הנושא בדה מרקר היום (כולל וידאו של ההרצאה)