1175057_10152699202987925_1168202290_n

הסדרה ״השד העדתי״ פתחה שטף של דיבור באחד הנושאים הפוליטיים הבוערים ועם זאת המושתקים בישראל. אורי זכי וח״כ לשעבר מוסי רז יזמו שיחה פתוחה עם היוצר אמנון לוי ועם המשפטנית והאקטיביסטית ד״ר יפעת ביטון, בנושא מזרחים, מזרחיות והשמאל. לקראת אחד האירועים המסקרנים של הזמן (אם לא ה-), מצרפת טקסט שכתבתי כדי לנמק את בחירתי בשד העדתי כיצירה החשובה ביותר של השנה החולפת בגליון ראש השנה של טיים אאוט. שנה טובה.

״הם נשרפים בשמש״, ענו בני נוער מזרחים כשאמנון לוי שאל אותם מיהם אשכנזים. הסדרה עם השם הלא-מוצלח ״השד העדתי״ היא היצירה החשובה ביותר של השנה, בעיקר בגלל שטף הדיבור והתגובות שפתחה באחד הנושאים החשובים ועם זאת המושתקים בחברה הישראלית. העובדות והניתוחים המופיעים בה מדוברים שנים רבות בחוגי אקדמיה וביקורת, אבל מעולם לא דובר המאבק המזרחי בשפה נהירה כל כך, מפי אדם מוכר כל כך, בתכנית מרכזית כל כך בערוץ מסחרי.

המאבק המזרחי, כמו הפמיניסטי לפניו ובעצם כמו כל מאבק פוליטי, הוא מאבק על כוח. לכן זה אולי לא מפתיע שדווקא חברה המנסה לבנות את עצמה במזרח התיכון, עשתה זאת באמצעות התבססות חזקה כל כך על הכחשה של מזרחיות. האשכנזים אולי נשרפים בשמש, אבל אף קבוצה חזקה לא שומטת את הפריווילגיות שלה בלי מאבק. החשיבות של הסדרה שיצר לוי היא בכך שהצליחה להציב בצורה ברורה ומבוססת את הסוגיות הנכללות במאבק הזה: חלוקה צודקת של משאבים, ייצוג הולם וזהות ותרבות מזרחית. הכדור מונח לפתחנו: החברה הישראלית, האקטיביסטים והאקטיביסטית ובפרט השמאל הישראלי. צפיה בסדרה בארבעה ערבי חמישי הצליחה אפילו להשאיר פתח לאפשרות אופטימית של תיקון.

טקט