דבריי בעצרת שנערכה הערב בתל אביב:
חברות וחברים, ערב טוב.
היום הזה הוא אחד מימי הזיכרון העגומים בלוח השנה. הוא יום שבו אנחנו מציינות אלימות, אלימות שמתרחשת כל ימות השנה ומגיעה בכל מיני צורות.
האלימות שנשים חוות היא אחת מצורות האלימות האוניברסליות ביותר בחברה האנושית. נשים נרצחות, נאנסות ומאוימות על ידי בני זוג, בני זוג לשעבר, קרובי משפחה אחרים, סרסורים, בוסים,  ובעלי כוח אחרים;
נשים – אנחנו – מוטרדות ומותקפות, וסובלות מאלימות פיזית וכלכלית כעניין שבשגרה במקומות העבודה, ברחוב, במרחב הציבורי, בבית.
נשים סובלות גם מאלימות ממסדית, כאשר מדיניות משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי, הדיור הציבורי, העסקה פוגענית, ועוני – כל אלה פוגעניים יותר כלפי נשים מכיוון שנשים הן קבוצה מוחלשת בחברה – גם אם אנו לא מהוות מיעוט מספרי. כן, כל אלה הן צורות של אלימות.
((נשאלתי השבוע באחד העיתונים – אפרופו היום הבינלאומי שאנחנו מציינות היום – האם פמיניזם בשבילי הוא רק לדבר בלשון נקבה ומה נשאר בעצם מפמיניזם. עניתי שהשפה היא סמל חשוב אבל שהדבר הכי פמיניסטי שאפשר לעשות הוא לממש מדיניות רווחה צודקת ושוויונית!)))
אישה שאין לה בית סובלת מאלימות. אישה שמפונה מהדירה שלה זו אלימות. אישה שלא מגיעה לשכר מינימום, שלא יכולה לעבוד מספיק שעות בשביל לשלם שכר דירה וחינוך לילדים שלה סובלת מאלימות. אישה שלא יכולה לשלם לרופא שיניים, שצריכה לבחור בין פרוסה לבין תרופה סובלת מאלימות.
לגברים שנמצאים כאן הערב שהגיעו לתמוך בנו – מדיניות צודקת מגיע גם לכם, לכולנו. אבל עליכם לדעת שנשים נפגעות יותר. פשוט כי הן מוחלשות יותר.
היום הזה, לא קל לציין אותו. אני גאה באגף לקידום מעמד האישה בעיריית תל אביב יפו בראשות חברתי ושותפתי רות סופר לוקחות חלק כל שנה ולא מוותרות על לציין אותו למרות הכל. אני גאה במרכז הסיוע תל אביב וארגונים נוספים שמתעקשות לציין את היום זה מדי שנה.
לסיום, אנחנו נמצאות בתקופה פוליטית ותרשו לי לסיום מילה פוליטית. היום שוחרר מהכלא חנן גולדבלט, והפרקליטות החליטה שלא לערער על השחרור. אנחנו מתקרבות לבחירות וכווווולם רוצות ורוצים למכור את מרכולתן. דיברנו על אלימות מגדרית. עכשיו אני אגיד מילה על הצבעה מגדרית. תסתכלו סביבכן, תסתכלו אחורה בפעילות ובמאבקים שלכן, ותצביעו אך ורק ואלה היו שם, לא בבחירות, אלא כל השנה. למי שעשו, למי שאתן מאמינות להן.
תודה רבה.