אתמול עברה בקריאה טרומית הצעת החוק שלי לחופשת אבהות, 50 חברי וחברות כנסת תמכו במתן 8 ימי חופשה בתשלום לאבות לאחר הלידה של בנם\בתם. ההצעה הוגשה מחדש בכנסת ה-20.

אתמול עברה בקריאה טרומית הצעת החוק שלי לחופשת אבהות, 50 חברי וחברות כנסת תמכו במתן 8 ימי חופשה בתשלום לאבות לאחר הלידה של בנם\בתם. עם פרסום התמיכה של ועדת השרים לחקיקה בחוק בתחילת השבוע, הוצפנו בפניות של אבות שמודים על החקיקה, ושמעידים על רצונם העז לקחת חופשה כאמור, אלא שלא התאפשר להם.

רוב גדול מאוד של האבות נמצאים שם בלידה, מחזיקים את היד או הרגל, מתרגשים מהתינוק או התינוקת שנולדו, ולמחרת בבוקר – קמים והולכים לעבודה. בואו רק נחשוב כמה זה מוזר ללכת לעבודה כשהצמיד מהתינוקיה שבמחלקת היולדות עדיין על היד, כשהאמא והתינוק/ת עדיין שם ובבית אולי ילדים נוספים, בסידורים שונים ומשונים. ולמה אבא בעבודה? כי הוא חייב.
הורות שוויונית היא שאיפה לא רק פמיניסטית, אלא גם חברתית וכלכלית. האיזון הנכון בין עבודה ומשפחה היא אחת הדילמות של העידן המודרני, והיא רק הולכת ומחריפה עם הזמן. ספר החוקים הישראלי כבר נתן דעתו על כך כשאיפשר לחלק את החופשת הלידה, אולם אופציה זו כמעט ולא נמצאת בשימוש, כנראה בצדק. חופשת הלידה האימהית אינה מספיק ארוכה כדי לחלקה, וממילא הזמן החשוב הוא בימים הראשונים, אותם על בני המשפחה הצעירה לבלות ביחד.
הצעת החוק עברה את המשוכה הראשונה, מכאן נעבור לדיונים בוועדה שיכינו את ההצעה לקריאה הראשונה. אמשיך לעדכן אתכן\ם עד שהחוק יעבור.

הנה הנאום שלי לפני ההצבעה:

לידה היא אירוע מרגש, מלחיץ, מפתיע (למרות שהוא צפוי) ומטלטל לזוגות רבים, צעירים וותיקים. הדאגה לתינוק שזה עתה נולד, ההיכרות איתו או איתה, הלמידה של הצרכים הראשונים שצריך למלא, מתי להרים, איך להרדים, מתי להאכיל ומתי פשוט לחבק. הלמידה וההבנה הזאת היא לא טבעית. היא מתחילה לאט לאט, תוך הרבה תסכול, ניסוי ותעייה, ובעיקר זמן ונסיון.
בין היתר לכך מיועדת "חופשת הלידה" האימהית, שכפי שרבות מאיתנו יודעות אינה באמת חופשה, אלא זמן חשוב להחלמת הגוף וליצירת קשר עם התינוק או התינוקת. למרות שחופשת הלידה האימהית קצרה מדי, מדינת ישראל היא מתקדמת יחסית בעולם מבחינת עידוד הריון ולידה.
ומה עם האבות? הם נשארו מאחור. רוב גדול מאוד של האבות נמצאים שם בלידה, מחזיקים את היד או הרגל, מתרגשים מהתינוק או התינוקת שנולדו, ולמחרת בבוקר – קמים והולכים לעבודה. בואו רק נחשוב כמה זה מוזר ללכת לעבודה כשהצמיד מהתינוקיה שבמחלקת היולדות עדיין על היד, כשהאמא והתינוק/ת עדיין שם ובבית אולי ילדים נוספים, בסידורים שונים ומשונים. ולמה אבא בעבודה? כי הוא חייב.
הימים הראשונים בבית עם תינוק או תינוקת חדשה הם עמוסים ומלאים חוויות. בסוף היום הראשון אמא בחופשת לידה כבר החליפה פי 10 חיתולים מאשר בערב הקודם. למדה על עשרות עוויתות, פרצופים וקולות שעושה התינוק/ת, הרדימה והאכילה פעמים רבות. והאבא? בעבודה. אחר כך מספרים לנו שההתקשרות בין האם לתינוק היא "טבעית". היא לא טבעית, היא מתרחשת עם הנסיון, פשוט האבא לא שם.
לאימהות ולאבות שביניכם אני לא צריכה לספר על מחקרים שקבעו כי מעורבות רבה יותר של אבות בטיפול , בגידול ובחינוך ילדיהם קשורה קשר הדוק לחופשת אבהות בימים הראשונים. זה נראה כמעט מובן מאליו. ועדיין ישראל, למרות שיעור הילודה הגבוה ביותר בעולם המערבי, הדבר עדיין לא הפך לנורמה, בוודאי שלא לחוק. בכך, מפגרת ישראל הרחוק מאחורי מדינות OECD  והרחק מהמלצות ארגונים בינ"ל.

יוקר המחיה המאמיר בישראל מקשה עוד יותר על משפחות צעירות. כל יום חופש הוא יקר ערך, ועל מקום העבודה שומרים מכל משמר. עם פרסום התמיכה של ועדת השרים לחקיקה בחוק בתחילת השבוע, הוצפנו בפניות של אבות שמודים על החקיקה, ושמעידים על רצונם העז לקחת חופשה כאמור, אלא שלא התאפשר להם, ולא רצו להסתבך עם המעסיק.
יתכן שזה המקום הנכון לציין את חבר הכנסת דאז – היום השר אורי אריאל שיזם והתחיל לקדם את הצעת החוק בכנסת הקודמת, ו"הוריש" לי אותה יחד עם תחילת הסיכומים עם האוצר, וסייע רבות בקידומו, אני בטוחה שעוד יסייע עם המשך התהליך. אני מודה גם לשרות ציפי לבני ולימור לבנת שנרתמו מיד למשימה למרות התנגדויות תקציביות.
המודל המימוני שנמצא לחופשה אינו מושלם. הוא כולל ימי חופש צבורים וימי מחלה, ויש מי שלא מרוצים. אני חייבת להדגיש שאין לי ספק, ואני לא חושבת שלמישהו יש ספק, שהתועלת לחברה, למשפחה, להורים ולתינוקת עולה עשרת מונים על העלות – שהיא נמוכה מאוד.
הורות שוויונית היא שאיפה לא רק פמיניסטית, אלא גם חברתית וכלכלית. האיזון הנכון בין עבודה ומשפחה היא אחת הדילמות של העידן המודרני, והיא רק הולכת ומחריפה עם הזמן. ספר החוקים הישראלי כבר נתן דעתו על כך כשאיפשר לחלק את החופשת הלידה, אולם אופציה זו כמעט ולא נמצאת בשימוש, כנראה בצדק. חופשת הלידה האימהית אינה מספיק ארוכה כדי לחלקה, וממילא הזמן החשוב הוא בימים הראשונים, אותם על בני המשפחה הצעירה לבלות ביחד.
ומילה אחרונה לזוגות בני ובנות אותו מין ולהורים לא ביולוגים. זכויותיכם שוות בדיוק לזוגות הטרוסקסואלים. לא עולה על דעתי ועל דעת סיעת מרצ לקדם חקיקה שתשאיר אתכם בחוץ. הנוסח כרגע הוא הנוסח המדויק שעבר בכנסת הקודמת, ואני כבר יודעת שיש לנו שותפות ושותפים רבים לניסוח כולל ומכיל. בהחלט נעשה זאת.

 

 

הורותשוויונית

נוסח החוק:

הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת אבהות) by Keshet Ori