דירות רפאים הן דירות ריקות שמהוות אבסורד כלשהו. האבסורד הוא שהן נמצאות באזורי הביקוש, אזורים שבהם לא אמורות להיות דירות ריקות, כי יש ביקוש גבוה. אז למה, למרות זאת, יש דירות ריקות באזורי הביקוש?
מוזמנים להציץ בנאום המלא. הצעת החוק הוגשה מחדש בכנסת ה-20.

הנאום שנשאתי בכנסת לפני ההצבעה על הצעת החוק היטל על דירות מגורים ריקות:

"תודה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, אני שמחה – אני גם שמחה וגם עצובה לעלות לכאן אחרי שתי ההצעות הקודמות שהוצגו בנושא הקצאת שטחים לדיור בר-השגה.

אני שמחה מפני שהבית הזה נדרש לשאלת הדיור באופן אינטנסיבי ובאופן שנותן מענה למשבר החריף והעמוק שמדינת ישראל נמצאת בו. אני עצובה – אני עוד לא עצובה – אני גם שמחה ששתי ההצעות האלה מועלות על-ידי ועל-ידי חבר הכנסת איציק שמולי וחברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל, שיעלה אחרי, שכולנו מהאופוזיציה. אני עצובה מפני שההצעות האלה לא מועלות מהצד הזה של הבית, ואני עוד יותר עצובה שההצעות האלה מקבלות התנגדות בעמדת הממשלה, וזאת אף ששתי ההצעות שעולות כאן לפניכם בנושא דיור הן לא הצעות תקציביות, הן לא הצעות בנושאי דת ומדינה, כך שאין שום סיבה לווטו. הן לא הצעות בנושא שוויון זכויות להומואים ולסביות, רחמנא ליצלן, כך שאין שום סיבה להתנגדות הזאת.

מדובר על הצעות שהן או רק משנות את המצב הסטטוטורי בנוגע לדיור במטרה לשפר אותו, כמו ההצעות שלפני, או באות להכניס כסף לממשלה ולעיריות, כך שאני באמת לא מצליחה להבין את הסיבה להתנגדות, ואני עוד יותר לא מצליחה להבין את הסיבות להתנגדות מהטעמים שאני עוד רגע אפרט.

בואו נתחיל בנתונים. נתונים מאתמול – סליחה, משלשום. שלשום פורסם בעיתונות
הכלכלית שברבעון השלישי של שנת 2013 חלה ירידה חדה של %18 ברכישת דירות, יחסית לרבעון הקודם. הנתון הזה הוא הירידה החדה ביותר מאז שנת 2008 .

עוד נתון שפורסם שלשום בא אולי להסביר את הירידה הזו, והוא שהשכר הממוצע של
משק-בית שרוכש דירה בתל-אביב הוא – אני מקווה שאתם יושבים; סגן שר האוצר מיקי לוי, תשב בבקשה כדי לקבל את הנתון הבא שאני עומדת להציג בפניך, כי אם לא תשב אתה תיפול. השכר הממוצע של משק-בית שרוכש דירה בתל-אביב הוא 57,000 שקלים בחודש. ניסיתי לעשות אתמול את החישוב האם מדובר בעשירון העליון – לא; האם מדובר בחמישון העליון – גם לא; מדובר בשכר שהולך ומתקרב לשכר של המאיון העליון, וזה מה שנדרש ממשק-בית על מנת לרכוש דירה בתל-
אביב.

נדמה לי שלא היינו צריכים את הנתונים האלה כדי לדעת את מה שכבר כל הבית הזה יודע, שמדינת ישראל נתונה במשבר דיור חריף כבר כמה שנים. זאת מציאות שהיא כבר גלויה מאז 2011.
משבר הדיור הזה מתבטא בכל הרמות. הוא מתבטא בדלדול הולך ופושה של מלאי הדיור הציבורי ובמצב הדירות בדיור הציבורי, ובחוסר נכונות לחדש ולתחזק את מלאי הדיור הציבורי; זה בא לידי ביטוי בפינויים, זה בא לידי ביטוי בעליית שכר דירה וזה בא לידי ביטוי בעוני, שהולך וגובר. הוא מתבטא גם בעליית מחירים מטורפת, היסטרית, פסיכית – סליחה על הביטויים הלא- פרלמנטריים, אבל אני חושבת שהם מאוד מציאותיים – של מחירי הדיור לקנייה, שזו עדיין צורת הדיור המועדפת על רוב מכריע של תושבי ותושבות ישראל, ועוד להוסיף חטא על פשע, שעליית מחירי הדיור הבאמת מטורפת-פסיכית-היסטרית הזאת מלווה גם בירידת משכורות וגם בעליית יוקר המחיה הכללי, כך שהמצב אפילו מחריף. זה מתבטא אפילו – ואני חייבת להביא כאן לשולחן מצב מכמה דיונים בוועדת הפנים בזמן האחרון – זה מתבטא בתכנון מרחבי שלצערנו הרב מעדיף בנייה על שטחים פתוחים, וליהודים בלבד, על פני חיזוק אמיתי של תושבי הפריפריה בנגב ובגליל לטובת כלל התושבים. וזה גם מתבטא בהיעדר מוחלט – לחלוטין, אפס – של רגולציה בשוק השכירות.

אנחנו שומעים הרבה פעמים מכיוון הממשלה, מכיוון אידיאולוגיה ליברלית, ניאו-ליברלית – איך שלא נקרא לה – שבמדינת ישראל יש הרבה חסמים רגולטיביים וביורוקרטיים בשוק הדיור. כנראה הכוונה היא שבגלל מבנה הבעלות על הקרקע או ביורוקרטיה, כביכול – גם עליה אפשר להתווכח – בהליכי התכנון. אבל בתחום השכירות, נדמה לי שאפשר להסכים באופן מוחלט וגורף ושאין עליו מחלוקת, שלא קיימת רגולציה במדינת ישראל. אין פיקוח על שכר דירה, אין שום הסדרה של היחסים בין השוכרים למשכירים, מעבר להסדרה מאוד מאוד כללית במסגרת חוקי החוזים
הכלליים. אבל דיור, שלא דומה למוצר רגיל – וחוזה דירה אינו דומה לחוזה רגיל בשוק כמו שאנחנו קונים איזה מוצר תקשורת או מנוי לכבלים, או משהו כזה – אין עליו שום הסדרה ושום רגולציה. ממשלת ישראל בעצמה הכירה במצב הזה, והקימה, עוד בקיץ 2011 את ועד -ת טרכטנברג. חלק ניכר מהמסקנות שלה נגעו לשוק הדיור ולשוק השכירות, והיא הציעה דרכים להתמודד אתם. אחת הבעיות האקוטיות בשוק הדיור ובשוק השכירות שוועדת-טרכטנברג נתנה עליה את הדעת, זה הנושא של מה
שאנחנו קוראות וקוראים "דירות רפאים".

דירות רפאים הן דירות ריקות שמהוות אבסורד כלשהו. האבסורד הוא שהן נמצאות באזורי הביקוש, אזורים שבהם לא אמורות להיות דירות ריקות, כי יש ביקוש גבוה. אז למה, למרות זאת, יש דירות ריקות באזורי הביקוש? בגלל עליית מחירים קיצונית מאוד, שמביאה מצד אחד לדחיקה של אוכלוסיות מאזורי הביקוש, בעיקר במרכזי הערים, אל השוליים, אל מקומות אחרים, ומצד שני מביאה אוכלוסייה אמידה, אפילו אמידה מאוד, אפילו עשירה, אפילו עשירה מאוד, שעבורה כסף הוא לא הבעיה, והן קונות בכל מחיר. וכך המחירים עולים. תושבות ותושבי ישראל לא יכולים להרשות לעצמם
לגור, אבל תושבי חוץ קונים, וקונים הרבה, והם גם לא זקוקים לדמי השכירות, ולכן יכולים להשאיר את הדירות האלה ריקות.

שלא תבינו, אין לנו בעיה, עינינו אינה צרה באף אחד, ומי שיש לו כסף – שיקנה כמה דירות שהוא רוצה, ואין לנו בעיה עם זה. השאלה מה דירות הרפאים האלה עושות – א. להיצע הדירות, ואין ספק שהן מקטינות אותו; וב. מה הן עושות לעיר, לשכונה, למרחב הציבורי. כאשר יש יותר ויותר
מתחמים שבהם דירות ריקות שנרכשו על-ידי תושבי חוץ או אנשים עשירים מאוד, זה מוריד את האיכות של העיר ושל המרחב הציבורי עבור כלל התושבים. זה גורם לזה שהרחוב הוא כבר לא הומה כמו שהוא היה, זה גורם לזה שהשכנים הם לא השכנים שאתם יש לנו אינטראקציה חברתית, וזה פוגע במרקם החברתי ובאיכות השירותים הציבוריים האחרים שניתנים באותו מקום, כמו חינוך, דיור, רווחה וכו', כך שהמרחב העירוני מאבד מתפקודו; המרקם החברתי נפגע, והפגיעה היא קשה
לכל הדעות, וזה חוץ מעליית המחירים עצמה והקטנת ההיצע.

סיכמנו שהפגיעה קשה. בואו נשאל בכמה מדובר. האם מדובר בבעיה שולית שהבית הזה לא צריך לתת עליה את הדעת? ובכן, היה קשה להשיג את הנתונים האלה. אני אספר לכם, בתור חברת מועצה לשעבר – אין גוף שממנו אפשר לקבל את הנתון כמה דירות ריקות קיימות במדינת ישראל, אבל ועדת-טרכטנברג עשתה עבודה, עשתה עבודת מחקר וגילתה שבמדינת ישראל, נכון לזמן עבודתה של ועדת-טרכטנברג, קיימות 47,000 דירות ריקות, מהן 4,746 בתל-אביב, 3,445 בחיפה, ו-3,429 בירושלים. נדמה לי שמדובר לפחות בבעיה, שהבית הזה צריך לתת עליה את
הדעת, מה גם שהצעת החוק מציעה הצעה פשוטה, זמינה ומיידית, והיא – להטיל היטל מס על דירה ריקה; דירה שעומדת ריקה יותר מדי זמן, להטיל עליה מס שיוקצה להקמת דיור בר-השגה. וכאן אני מתחברת להצעות שהיו לפני, כך שההצעה הזו תחזור לציבור ותחזור לא רק לציבור, אלא לשוק הדיור.

אני רוצה, לסיום, לצטט את סמנכ"ל עמותת "ידיד", רן מלמד, שיזמה וסייעה בניסוח של הצעת החוק הזו. הוא אומר, בצדק, הרי ממשלת ישראל, סיכמנו כבר בהתחלה, הכירה במשבר הדיור. ממשלת ישראל נותנת את דעתה בשורה של פתרונות – 90 הימים, אלף הימים, וד"לים, וכו'. ממשלת ישראל לפחות טוענת, מצהירה, שהיא מתכוונת לייצר פתרונות. על חלק גדול מהפתרונות האלה – דרך אגב, למען הגילוי הנאות – יש לנו מחלוקת, אבל אין מחלוקת על כך שכמעט מאה אחוז מהפתרונות האלה ייקחו שנים רבות. לעומת זאת יש כאן – ובאמת, אני חייבת לצרף את ההצעות
שהיו כאן לפני, וגם ההצעה שלי, של היטל על דירות רפאים, מה שנקרא – יש כאן הצעה שתייצר כסף נוסף, עכשיו ומייד, וגם תקטין את המוטיבציה להשאיר דירות ריקות. אז אולי השר שיענה לי יסביר לנו למה אתם מתנגדים. מה רע בזה? זה הופיע בהמלצות טרכטנברג, זו הצעה טובה, היא תכניס כסף, מיידי, ושיוקצה לדיור. נדמה לי שאין סיבות טובות מאלה לתמוך בהצעת החוק. תודה".

מצרפת את הצעת החוק המלאה: