דו"ח פנימי במשרד לביטחון הפנים שהונח לפני כשבועיים על שולחנו של השר יצחק אהרונוביץ' ובחן עבירות אלימות ומין כלפי נשים בישראל, העלה כי צעירות יהודיות עד גיל 24 מיישובים המוגדרים כבעלי מעמד סוציו־אקונומי נמוך, הן בעלות הסיכוי הגבוה ביותר להיפגע. מהנתונים עולה שבשנת 2012 חלה עלייה בשיעור העבירות המדווחות על אלימות בקרב נשים. מקור העלייה הוא בדיווח על עבירות מין, אלימות קלה וחמורה.

נאום ממליאת הכנסת בעקבות הצעה דחופה לסדר בנושא: עלייה בעבירות המין והאלימות נגד נשים

"גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אנחנו יזמנו את הדיון הזה בעקבות חשיפה של דוח פנימי עם המשרד שלך, שלפי מה שהתפרסם באמצעי התקשורת, הונח על שולחנך לפני זמן לא רב. הדוח מדבר על עלייה במספר העבירות כלפי נשים. זאת ועוד, מהנתונים עולה, באופן אולי לא מפתיע, שעל העלייה הזאת בעבירות כלפי נשים אחראית עלייה בדיווח על עבירות מין. כמו באופן שאולי לא מפתיע אותנו, אומנם חלה עלייה כללית בכלל אוכלוסיית הנשים, אבל הנתונים לא התפזרו באופן שווה. הנפגעות ביותר כפי שעולה מהדוח, שכאמור אתה מכיר יותר טוב מאתנו, הן צעירות יהודיות עד גיל 24, מיישובים המוגדרים במעמד סוציו-אקונומי נמוך. אם נשווה את המרכז לפריפריה, אז בפריפריה לאישה יש סיכוי של כמעט פי-שלושה להיות קורבן לעבירת מין מאשר לאישה בתל-אביב, וההבדל הזה הולך ועולה ככל שמתרחקים מהמרכז לכיוון הפריפריה.

אני רוצה לשתף אתכם, חברות וחברי הכנסת, בסקר שעשינו. חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, בתפקידה הקודם כיושבת-ראש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ואני בתפקידי הקודם, כחברת מועצה בעיריית תל-אביב, ערכנו סקר שעסק בהטרדות רחוב, הטרדות מיניות במרחב הציבורי. מהסקר הזה עלה נתון שלנו הוא היה אולי מובן מאליו, אבל הוא זכה לַכינוי "מבהיל" בזמנו, והוא שלמעלה מ-86% מהנשים הוטרדו לפחות פעם אחת בחייהן במרחב הציבורי, ברחוב, באוטובוס, וכו', והאישה הממוצעת הוטרדה מספר פעמים בחייה, מספר רב של פעמים, הטרדות חוזרות ונשנות.

כאשר התפרסמו הנתונים האלה, אני לא יודעת למה, אולי בגלל שאני הייתי בזמנו חברת מועצה בעיריית תל-אביב, הפנו אלינו טענה ואמרו שהנתון הזה קיים בגלל "מתירנות" או בגלל אווירה מסוימת שקיימת ברחובות תל-אביב. אני רוצה לצטט את אותו דוח שהונח בפני השר לביטחון פנים, שממנו עולה כי צעירות חרדיות דווקא, מחברה שבזמנו נטען שהיא חברה אולי שמרנית, אבל אולי לכן צנועה יותר, צעירות חרדיות נמצאות ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, גם הן של אלימות ואלימות מינית בפרט.

נדמה לי שהנתונים האלה מצביעים שוב על דבר שאנחנו יודעות אותו, אבל הרבה פעמים הוא כביכול נסתר, או נשלל. הרבה פעמים אומרים לנו, די, תעזבו, זה מאחורינו, עברנו את זה, אין הבדלים, יש שוויון, הנה, אתן הגעתן לכנסת, מה אתן רוצות, ולמה אתן בכלל מדברות בלשון נקבה? למה אתן רוצות שזה יופיע בשלטים? למה אתן רוצות שתהיה תאורה ברחובות? למה אתן רוצות תוכניות למניעת אלימות, לשיקום נשים מכל מיני סוגי האלימות, מזנות ועד אלימות במשפחה, ועד הטרדות מיניות ברחוב ובמקומות העבודה.

נדמה לי שהטענה הזו, יש בה משהו במובן הזה שבאמת התקדמנו הרבה. כולנו כאן יודעות את זה, הרבה מהיושבות. התקדמנו הרבה, מהפכה פמיניסטית, מהפכה מאוד מוצלחת, אבל ככל שהיא מתקדמת, אנחנו רואות שיש נתיבים סמויים ונסתרים שבהם יש עדיין הרבה מאוד עבודה. והאלימות כלפי נשים, ובמיוחד האלימות המינית, שהיא אחת התופעות הקשות והחמורות והפוגעניות ביותר, משום שהיא מופעלת הרבה פעמים בבית, היא מופעלת במרחב הפרטי, היא מופעלת כלפי נשים ממיעוטים מוחלשים גם כך, וככה היא ביטוי של דיכוי כפול: גם מיעוט מוחלש – חרדי, פריפריאלי, פלסטיני, או אחר – וגם אישה נפגעת ונפגעת אלימות.

הנתונים האלה מצביעים יותר מכול על הצורך בתוכנית לאומית להתמודדות עם המצב הזה, ואני מקווה מאוד שבתשובה של השר בדוח, שכבר היו לו שבועיים יותר מאתנו ללמוד אותו, אנחנו נשמע הכרזה על תוכנית שכזו".

להצעה הדחופה לסדר הצטרפו חברות וחברי כנסת נוספים ונקבע דיון המשך בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה.