פורסם ב-26 באוקטובר 2008

באיחור מסוים ולכבוד הבחירות המתרגשות עלינו, הנה הפוסט המובטח:

חברים יקרים: צעירים, סטודנטים, בני נוער, הורים צעירים, בליינים, תל אביבים. אני מתנצלת מראש על הפניה הלא-שגרתית, אבל יש לי בקשה אליכם: אל תחזרו על אותה טעות.

חלק מאיתנו הכירו את תנועות ה"שלום" שצצו אחרי רצח רבין כגון "דור שלם" ו"התעוררות", חלק צעירים מדי. גם הצעירים זוכרים מפלגות אחרות – שינוי, עלה ירוק, וכמובן הלחמניה של הבחירות האחרונות – הגמלאים. מי שהסתובב בתל אביב ימים ספורים לפני בחירות 2006, יכול היה לשמוע בכל מקום – בבית הקפה, עם הכלב בשדרה, במונית השירות – את המילים "הגמלאים זה הכי מגניב, וחוץ מזה – זה בשביל סבתא שלי".

האם אתם יודעים, שהמילים האלה נולדו במוחו של ספין-דוקטור צעיר ומבריק, שלקח החלטה אסטרטגית לכוון את קמפיין הגמלאים דווקא לצעירים, והצליח לו? אחרי הבחירות הוא נעלם כמובן, עבר לקמפיין אחר, והשאיר אותנו עם המציאות, ועם הבדיחה שקוראים לה שרוני ורפי איתן.

אי אפשר להאשים אותנו. אנחנו לא מאמינים להם, לפוליטיקאים. הם לא מדברים אלינו, הם חבורה של אנשים קטנים שחושבים רק על עצמם. דף הפייסבוק שלהם עבש ומריח מזיוף, הם שולחים לנו מיילים עילגים ולא מגניבים בעליל וחושבים שהם מתקדמים. חחח. אין להם מושג מה זה לחפש חניה בלילה, מה זה לקבל צו סגירה לקפה השכונתי, להתגייס רגע לפני ששר הביטחון מבטיח עוד מלחמה, או ללכת עם עגלה על מדרכה צרה מדי.

הבעיה היא, שבלי שנרגיש, הפוליטיקה היא החיים שלנו. מי שקובע איפה נחטוף דוחות, מי שמחליט שלא יהיו פאבים בשכונות מגורים, הוא מי שאנחנו הולכים לבחור בו ביום הבחירות. כל ההחלטות האלה הן החלטות פוליטיות, שנעשות בידי פוליטיקאים. השאלה היא מיהם אותם פוליטיקאים שאנחנו שולחים לשם.

אז בעבר ניסינו להיות מגניבים, כל פעם נסיון אחר. חשבנו שזה לא באמת, חשבנו שזאת המחאה שלנו, חשבנו שזה הפוך על הפוך. צר לי לומר לכם, אבל טעינו. אותן לא-מפלגות נעלמו יותר מהר ממה שקמו, קרסו לתוך עצמן כמו שרק מפלגות שמנסות להיות מה-שהן-לא יכולות. הן ניסו לרכב על מה שמציק לנו. היה בהן משהו שגרם לנו להאמין לרגע, ואז להתאכזב ומהר מדי לחפש את הדבר הבא.

ואז, יש שם מרצ. נדמה שהיא תמיד היתה שם, קצת חבוטה, קצת דהויה. פעם הצבענו לה, ואנחנו לא בדיוק זוכרים למה הפסקנו. אהבנו את שולמית אלוני, כשהיתה צעירה ובועטת. רגע, ב-1992, תקופת הזוהר של מרצ, היא היתה בת 65, לא? לא חשוב, זה היה מזמן.

לא כל כך שמנו לב למרצ, אבל היא באמת תמיד שם. בכנסת, במועצת העיר, ברחוב. תמיד עם הנושאים הנכונים, אותם נושאים שכל שאר המפלגות עשו נסיונות מגושמים להתלבש עליהם, רגע לפני שנעלמו.  ירוקה לפני הטרנד הירוק, חילונית, פלורליסטית.

כמו בכנסת, גם בתל אביב מרצ היא חלוצה ופורצת דרך בשורה של נושאים, החל מזכויות הקהילה ההומו-לסבית, איכות הסביבה, ובקדנציה האחרונה מספר גדול של מאבקים קהילתיים של שכונות, ארגונים ותושבים. לקראת הבחירות האלה מרצ התחדשה ברשימה צעירה ורעננה, רשימה של אנשים כמונו.

אז הפעם, במקום להצטער ולשאול את עצמנו למה, איך ומי לעזאזל שכנע אותנו לעשות את אותה הטעות, בואו פשוט נצביע מרצ. זה בשבילנו.