מישהו מכיר/ה אבא שלא נכח בלידת ילדו כי לא היה יכול להשתחרר ממקום עבודתו? שחזר לעבודה יום אחרי הלידה עם הצמיד מחדר התינוקות על היד והשאיר את בת הזוג שילדה לבד בבית החולים? לפני כשנה נדהמנו לגלות שהחוק לא מחייב את המעסיקים לאפשר לאבות לקחת ימי חופש כאשר נולד להם ילד או ילדה, והדבר תלוי ברצון הטוב של המעסיק ובימי החופש הזמינים של האב.

הגשתי הצעת חוק שתשנה את המצב המופרך הזה ותאפשר לאבות לקבל חופשת אבהות בת 8 ימים, פרק זמן מינימלי לתקופת ההסתגלות הראשונית. שלושה ימים יהיו על חשבון ימי החופש של העובד (או חופשה ללא תשלום) וחמישה כימי מחלה. ההצעה, שהציע בכנסת הקודמת אורי אריאל, עברה את ועדת השרים ואף זוכה לתמיכת רוב מכריע של חברי ועדת העבודה והרווחה, אבל נתקלה בהתנגדות לא מפתיעה ועם זאת מקוממת מצד המעסיקים, ומאז תקועה.

בינתיים אנחנו מוצפות בפניות של הורים לעתיד שבודקים אם ההצעה עברה והאם תהיה רלוונטית גם ללידת הילד שלהם. בפניות העצובות ביותר מספרים לי אבות שהמעסיק סירב לשחרר אותם והם נאלצו לחזור לעבודה למרות שהראש במקום אחר.

אני שומעת ומתפלאת על המעסיקים. כמה חסרי לב אפשר להיות. הרי אם כל המעסיקים היו נותנים לעובדים שלהם חופש של כמה ימים כשנולד להם ילד או ילדה, לא היה צורך בהצעת החוק. זה הרי כל כך טריוויאלי ומובן מאליו. למישהו זה נשמע הגיוני שאבא לא יהיה שם בימים הראשונים? שהוא יהיה ליד המחשב בעבודה במקום איפה שהוא באמת צריך – ליד התינוק והאמא?

אני לא מתכוונת לוותר. החוק חשוב ומוצדק ולא יתכן שהחזירות שבגללה הוא נחוץ תהיה גם מה שיתקע אותו. העלות של החוק היא מינימלית שבמינימלית ובעצם מסתכמת בעוד כמה ימי מחלה שגם ככה מגיעים לעובד. עובדים הם בני אדם ושום פרויקט דחוף או דדליין לא חשובים יותר מזכותו של אב להיות עם ילדו ולטפל בו בימים שלאחר בואו לעולם.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא את הכתבה המעניינת והמעמיקה בנושא, שכתבה יעל חלק והתפרסמה במוסף "הארץ".
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2399200