אלימות משטרתית היא רעה חולה. האם יש דבר מסוכן יותר מאלימות המופעלת על ידי מי שאמור לשמור עלינו? מאלימות של ממסד המופנית כלפי אזרחיו?

 

 

בתחילת השבוע השתתפתי בסולידריות בהפגנת המחאה של יוצאי אתיופיה בצומת עזריאלי. אלפי אנשים כועסים הגיעו כדי לממש את זכותם הדמוקרטית למחות נגד ממסד שמדיר ומפלה אותם, ואליהם הצטרפו אלפים אחרים שתומכים במחאה המוצדקת הזו.

בשעות הערב נהפכה ההפגנה לאלימה ונגד המפגינים הופנו אמצעים קשים כגון רימוני הלם, גז מדמיע, פרשים ועוד.

בחרתי להקדיש את דברי במליאת הכנסת לאלימות המסוכנת הזאת שממסד מפנה כלפי אזרחיו, ולהשלכות החמורות שיש לה על החיים שלנו פה.

"כולם מדברים על הגזענות ועל החיבוק, ואני רוצה לדבר על הסיבה שהגזענות הזאת במקרה הזה היא כל כך חמורה. הסיבה טמונה באלימות המשטרתית.

רימוני הלם, גז מדמיע, כדורי ספוג, פרשים ואלות, התזת מים ומשאית בואש – כל אלה אמצעים שהשתמשו בהם אתמול במרכז העיר הגדולה בישראל.

חברות וחברים, האלימות המשטרתית היא אולי האלימות החמורה ביותר והמסוכנת ביותר, מפני שהיא אלימות שמופנית מהממסד אל עבר האזרחים. זאת האלימות המערערת ביותר, מפני שהיא מופנית מצד מי שאמורים לשמור עלינו אל אלה שזקוקים יותר מכל להגנה ולאותו חיבוק שדיברו כאן עליו לפני.

ולכן שמענו בימים האחרונים, החל בקריאות החמורות והמסוכנות ביותר שההפגנה לא הייתה לגיטימית, או לא חוקית – ואני רוצה לדייק ולציין: אין הפגנה לא חוקית, אין מחאה אזרחית לא חוקית. אולי לא מורשית, אולי לא תואמה, היא בטח ובטח לא הייתה לא חוקית, מפני שקשה מאוד להשתמש במושג הזה. ודבר שני, החיבוק הזה, שכולנו רוצים לתת היום, חייב להתחיל מלמעלה; הוא חייב להתחיל מהממשלה, הוא חייב להתחיל מהמוסדות. אי-אפשר לדבר על אותם עשבים שוטים ועל אותם אנרכיסטים שכבר שמענו, ועוד רגע יאשימו את עמותות השמאל, כי גילינו שזה עובד, וזאת הדרך היחידה שבה אפשר לעשות דה-לגיטימציה לציבור.

אני רוצה לדבר על האלימות המשטרתית הממוסדת, על המדיניות שלא ראינו, לא בפעם הראשונה, וככל הנראה, אם לא נעשה טיפול שורש אמיתי, גם לא בפעם האחרונה; האלימות הזאת שמופנית ממוסד אל עבר אזרחים. צריך להיות שינוי מדיניות כולל שחייב להתחיל מלמעלה, אחרת בדיוק כמו בשירו של הנזיר המפורסם – זה התחיל מערבים, אחר כך זה האתיופים, ואחר כך זה כל אחת ואחד מאתנו".

קרדיט תמונה: אלעד וולף