בנקי הזרע בישראל מתנהלים ללא פיקוח משמעותי, מה שגורר בעיות קשות ובראשן החשש מגילוי עריות עתידי. יש לדרוש טיפול מיידי בבעיה שנוגעת בעיקר לנשים, ולא לאפשר לנושא להידחק מטה בסדר העדיפויות

בישראל פועלים כיום 14 בנקי זרע, כשבאופן מפתיע לנושא רגיש שכזה, אין עליהם כלל פיקוח או רגולציה מטעם הממשלה. היעדר הפיקוח גורר בעיות רבות, כשהבולטות שבהן הן, לדוגמא, ריבוי צאצאים מאותו תורם. בין היתר, אין בנמצא אפילו מערכת רישום תורמים מרכזית המשותפת לכל הבנקים על מנת למנוע מצב בו אותו תורם תורם זרע לכמה בנקים שונים בניגוד להנחיות, או פשוט על מנת לבצע מעקב מסודר על מספר הלידות כתוצאה מתרומה של תורם אחד.

באופן מפתיע, בנקי הזרע אינם פועלים מכוח חוק אלא רק מכוח נוהל מנכ"ל משרד הבריאות, ובפיקוח רופף שכזה, גם מעט ההגבלות על מספר הצאצאים לתורם אינן מפוקחות או נאכפות. התופעה גורמת לסיכוי מוגבר להיוולדות אחאים – צאצאים מאותה תרומת זרע שנולדו לאמהות שונות, ומכאן – בעתיד – לתופעות בעייתיות כמו נישואי קרובים או גילוי עריות שאינם במודע, כמובן.

עוד בתחילת הקדנציה הנוכחית פניתי לשר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן, כדי להביא לתשומת ליבו את הבעיה הבוערת, אך עד עתה לא נעניתי. כפמיניסטית אני רואה כיצד נושאים כדוגמת זה, הנוגעים לנשים באופן מובהק, נדחקים מטה בסדר העדיפויות הממשלתי ואינם מטופלים כראוי. נושא בנקי הזרע בישראל דורש הסדרה מהר ככל האפשר, כנראה גם בצורת חקיקה ראשית. זוהי עוד דוגמא למערכת שמצפצפת על הנשים, ונמנעת מפיקוח על עניין רגיש וקריטי כל כך במשך שנים.

קראו את כתבתן המלאה של הילה ויסברג ורוני לינדר-גנץ על הנושא שפורסמה השבוע ב"הארץ".