שוב חוזרת ההצעה להקל על אחזקת נשק בקרב אזרחים בתירוץ של הגברת הביטחון. אולם עוד נשק ברחובות בידי אזרחים שאינם מוכשרים לכך ברמה הראויה לא יביא לעוד ביטחון. כפי שמראים עוד ועוד נתונים, עודף הנשק יביא דווקא להרג נוסף של חפים מפשע

בזמן האחרון מתגלגלת בכנסת יוזמה חדשה-ישנה: אקדח לכל אזרח.

התירוץ הוא המצב הביטחוני, אבל המהות – חופש כמו באמריקה. שם יש פוליטיקאים שחושבים שה״זכות״ לשאת כלי יריה גוברת על הזכות לחיים של אלה שייהרגו ויירצחו ממנו.

מה בדיוק אמור להיות תפקידם של כלי הנשק אצל האזרחים? להחליף את עבודתם של כוחות הביטחון – המוכשרים והמוסמכים לכך – ולהפעיל שיקול דעת עצמאי בירי ברחובות?

אצלנו מוביל את היוזמה הח״כ אמיר אוחנה. גם הוא מדבר על אמריקה, אבל בסופו של יום יותר נשק במרחב האזרחי לא יגדיל את הביטחון – אלא להפך. בין אם נשק ברשיון לאזרחים, ובין אם נשק מאבטחים וחיילים לא קרביים שנלקח הביתה – הנשק הזה הורג. הוא הורג חפים מפשע שנורים בשגגה ברחובות, הוא הורג נשים בבית, והוא מגדיל את שיעור ההתאבדויות שמסתיימות במוות.

בניגוד להרג של מחבל שמקבל במה נרחבת, רבים מהמתים בתאונות, ההתאבדויות וגם רציחות מנשק ביתי נותרים שקופים ולא מגיעים לתשומת לבו של הציבור. אבל דמם לא סמוק פחות וחייהם שווים באותה מידה בדיוק.

בעבר נאלץ המשרד לביטחון פנים להוציא תקנות שחייבו מאבטחים להפקיד את נשקם בתום המשמרת, וזאת לאחר גל רציחות של נשים בנשק כזה. זה עבד ואכן היתה ירידה במספר הנרצחות בשנתיים וחצי האחרונות. עכשיו יש מי שמבקש להחזיר את המצב לקדמותו.

העובדה העצובה כי הביטחון שלנו פה הולך ויורד היא זו שצריכה להשתנות. הדרך לשנות את העובדה הזו לא טמונה בכלי נשק נוספים אלא בהתמודדות עומק עם המצב הביטחוני והמדיני. ההתמקדות בסוגיית הנשק היא פשוט דרך לקדם מדיניות רפובליקאית שמרנית בחסות הפחד המוצדק מטרור.

אני ממליצה גם לבקר בעמוד הפייסבוק "האקדח על שולחן המטבח", העוקב אחר הנושא.