כותרות העיתונים זועקות באדום, ח״כים יוזמים ״מצב חירום לאומי״, אבל הגורם המרכזי ביותר למוות הזה נשאר מושתק. שוב הדיון על הקטל בדרכים מחמיץ את הדרך העיקרית שבה אפשר להפחית אותו, ומפספס את הקשר ההדוק בין תאונות הדרכים ובין היעדרה של תחבורה ציבורית אפקטיבית.

236. זה מספר ההרוגים בתאונות הדרכים מאז תחילת השנה.

236 משפחות. כ-470 הורים. מאות אחים, חברים, בני זוג וילדים שלא יראו עוד את הקרובים להם. עוד אלפי פצועים שברגע אחד התרסקו לתוך תהליכי שיקום שייקחו חודשים או שנים ויתכן שלעולם לא יחזרו לעצמם. וזה רק השנה, שעדיין לא נגמרה וכבר עקפנו את מספר ההרוגים מהשנה שעברה.

כותרות העיתונים זועקות באדום, ח״כים יוזמים ״מצב חירום לאומי״, אבל הגורם המרכזי ביותר למוות הזה נשאר מושתק. שוב הדיון על הקטל בדרכים מחמיץ את הדרך העיקרית שבה אפשר להפחית אותו, ומפספס את הקשר ההדוק בין תאונות הדרכים ובין היעדרה של תחבורה ציבורית אפקטיבית.

אני רוצה לספר לכם כמה נתונים מדאיגים:

בשנת 2015 נרשמו במשטרת ישראל 12,122 תאונות דרכים בהן נפגעו בני אדם. מאז שנת 2012 חלה עלייה מתמדת במספר ההורים בתאונות הדרכים בכל שנה.

אי אפשר שלא לקשר בין מספרם ההולך וגדל של הרוגי והרוגות תאונות הדרכים בישראל לבין מספרם ההולך וגדל של כלי הרכב בכבישים – ולמעלה מ-256,000 כלי רכב חדשים עלו על הכביש רק בשנה החולפת.

ואי אפשר שלא לקשר בין מספרם ההולך וגדל של כלי הרכב בכבישים למשבר החמור בתחום התחבורה הציבורית בישראל.

בישראל התחבורה הציבורית פועלת חמישה וחצי ימים בשבוע. כלומר במידה ואתם רוצים לצאת במהלך סוף השבוע – תאלצו לעשות זאת ברכבכם הפרטי, אם יש לכם כזה. ואם אתם רוצים לצאת מהבית בסוף השבוע, אתם חייבים שיהיה לכם כזה. עובדה זו היא אחת מהסיבות בגללן מתוך כ-3 מיליון כלי רכב ממונעים בישראל, יותר מ-2.5 הם כלי רכב פרטיים.

אבל נחזור לנושא תאונות הדרכים, כי רוצים לשמוע משהו מעניין? מרבית תאונות הדרכים בהן מעורבים צעירים מתרחשות בערב ובלילה שבין שישי לשבת. בדיוק בזמן שבו לא פועלת תחבורה ציבורית. מספיק לפתוח את העיתון כדי לגלות שרק בסוף השבוע האחרון התרחשו לפחות שבע תאונות דרכים בהן נהרגו שלושה בני אדם ונפצעו עוד שבעה.

לרגע בלי להוריד את האחריות מאותם נהגים ומגורמים נוספים, תרשו לי לתהות האם יכול להיות שאם היתה תחבורה ציבורית בסוף השבוע, חלק מהתאונות הללו אם לא כולן היו נמנעות?

בעולם כבר יודעים ומבינים כי השקעה בתחבורה ציבורית, ועידוד השימוש בה לעומת רכב פרטי, מפחיתה תאונות, מורידה את כמות הנפגעים ומצילה חיים. כך לדוגמא, סלילת 1000 ק”מ של נתיבי תחבורה ציבורית במקסיקו סיטי לפני מספר שנים לוותה בירידה של 40% במספר הנפגעים בתאונות. ארגון התחבורה הציבורית האמריקאי מצא כי שיעור התמותה של נוסעי תחבורה ציבורית קטן ב-92% מזה של נוסעי הרכב הפרטי.

האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהנתונים האלה? בעיתונים היום יכולנו לקרוא הרבה על הקטל בדרכים, על הגורם האנושי ועל בעית התשתיות. הקישור לתחבורה ציבורית ויכולתה להפחית דרמטית את מספר התאונות וההרוגים לא נעשה בכלל, למרות שזה באופן מובהק הגורם שיכול להפחית הכי הרבה אובדן חיי אדם והכי מהר.

לאותן משפחות שאיבדו את יקיריהן זה כבר לא ישנה דבר. אבל אולי נוכל עם קצת פחות שאננות למנוע כאב כזה ממשפחה נוספת?

(בתמונה: הכותרת ב״ידיעות אחרונות״ הבוקר)