לקריאת הכתבה המלאה בעיתון הארץ לחצו כאן.

החשדות נגד מרים פיירברג מצטרפים לחשדות נגד מספר ראשי ערים נוספים רק בשנים האחרונות, רבים מהם בעברות שחיתות. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, וכאשר זה נוגע למנגנוני השלטון, שקיפות היא הדרך הטובה ביותר להתמודד מול השחיתות.

אחד המקומות שהכי דחוף למנוע בהם שחיתות הוא השלטון המקומי, שלמרות שבכיריו נגועים פעם אחר פעם בפרשות שחיתות, הם לא מוכנים בשום אופן להחיל על עצמם שקיפות.

יחד עם חברי חבר מועצת עיריית תל אביב יפו מיקי גיצין, גילינו שלמרות שחוק חופש המידע חל לכאורה על הרשויות המקומיות, הן לא כפופות ליחידה הממשלתית לחופש המידע. במילים אחרות, אין שום מנגנון שיחייב אותן לקיים את החוק.

חוק חופש המידע מבטיח כי כל אזרח, עיתונאית או נציג ציבור יקבלו גישה לכל מידע (לא מסווג) שנמצא בידי גורם שלטוני. חשוב להדגיש: המידע הממשלתי והעירוני הוא ציבורי, כלומר שייך לנו. אין שום סמכות מוסרית, דמוקרטית או חוקית למנוע מהציבור לראות את ספרי התקציב, מכרזים, פרוטוקולים, מידע תכנוני, יומנים ציבוריים, רשימות רכש, מסמכי תכנון או כל מידע אחר שרשויות ציבוריות עוסקות בו בשמנו.

למרות זאת, הרשויות המקומיות אינן כפופות ליחידה הממשלתית לחופש המידע, ואין אף יחידה אחרת בשלטון המקומי שתאכוף את החוק. עתה מתברר שמשרד הפנים מתנגד להחלת חופש מידע על הרשויות המקומיות, ומבקש בפועל לפטור אותן מקיום החוק.

שמחתי כששרת המשפטים איילת שקד קיבלה את הפנייה שלי להחיל את סמכות היחידה לחופש המידע, שבאחריות משרד המשפטים, גם לרשויות המקומיות. אבל אז שר הפנים דרעי סירב.

אחד ההישגים היפים הנוגעים למאבק למען שקיפות הוא חוק חופש המידע, ואני מתכוונת לקדם תיקון שיבטיח כי החוק יחול גם על הרשויות המקומיות למרות ההתנגדות של השר דרעי – זה יעבור, כי יש דברים שאי אפשר להמשיך להסתיר ב2016.

לקריאת הכתבה המלאה בעיתון הארץ לחצו כאן.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו על התמונה.