השתתפתי בשבוע שעבר בכנס ג'יי סטריט בוושינגטון ופגשתי הרבה שותפים לדרך. ג׳יי סטריט היא השדולה היהודית-אמריקאית הפרוגרסיבית והססמה שלה היא ״בעד ישראל, בעד השלום״. חודש אחרי כניסתו לתפקיד של ממשל טראמפ, וכשהשמאל באופוזיציה בשתי המדינות, אני חוזרת משם עם שני לקחים משמעותיים: אמריקה היא לא ״בעד ישראל״ ולא ״נגד ישראל״. ההתלהבות של הימין מטראמפ רחוקה מלייצג את רוב רובה של הקהילה היהודית בארה״ב, שחוששת מהאנטישמיות הגואה ורוצה לראות ישראל שאינה כובשת ומתנחלת אלא ישראל שוחרת שלום.

לראשונה בתולדות ישראל, הימין הפך את היחסים בין המדינות לא ליחסים בין ישראל וארה״ב, אלא ליחסים בין הימין הישראלי לימין האמריקאי. והאמת היא שזה לא בהכרח דבר רע. השמאל הישראלי והאמריקאי הם שני מחנות פרוגרסיביים שמושתתים על אותם ערכים: צדק, שוויון ודמוקרטיה, שזוכרים שכל בני האדם נוצרו שווים, שיודעים שזה תפקידנו להבטיח את חזון נביאי ישראל מתממש בחברת המופת כפי שהתחייבנו במגילת העצמאות.

השמאל בארה״ב יצא מההלם על בחירת טראמפ והתחיל להיאבק. כאזרחים פטריוטים ומעורבים מוטלת עלינו לא רק הזכות אלא החובה להיאבק עבור הערכים שלנו כל יום וכל שבוע – ברחובות, בהתארגנות פוליטית, בהתנגדות לממשל הנבחר ובתכנון פוליטי קדימה. השותפות בינינו כשני מחנות פוליטיים משני צדי האוקיינוס הופכת אותנו לחזקים יותר ביחד.

הלקח השני הוא אמונה בלתי מתפשרת בדרכנו – שמאל שמאמין בעצמו הוא שמאל מנצח. מרטין לותר קינג אמר 'יש לי חלום'. הוא לא אמר 'יש לי אסטרטגיה'. אנחנו בשמאל בשנים האחרונות ניסינו להחליף ערכים בחישובים אסטרטגיים; אמונה בצדקת הסקר במקום אמונה בצדקת הדרך; ניסינו לקבוע את עמדותינו לא לפי מה נכון אלא לפי מה יביא קולות. זה היה לא רק פסול מוסרית אלא גם שגוי פוליטית. הציבור לא ייתן אמון במי שלא מאמין בעצמו, ובצדק.

עלינו להבין שאם אנחנו רוצים לכבוש את המרכז אנחנו צריכים להתחיל מהשמאל, להתחיל מהערכים שלנו. קודם כל, שאין ביטחון בלי שלום. שביטחון אמיתי מבוסס על עוצמה מוסרית לא פחות ממה שהוא מבוסס על עוצמה צבאית. נוכל להקיף את עצמנו בגדרות ולהתגונן מפני שכנינו, אבל לא נוכל להיחלץ ממעגל האלימות בלי שלום שמבוסס על הסדר פוליטי שיקים שתי מדינות זו לצד זו ולא מדינה אחת שתהיה בהכרח מדינת אפרטהייד כובשת. הדרך היחידה היא דרך הישר – ביטחון עצמי, אמונה בצדקת הדרך, מאבק על הערכים שלנו.