הנאום שלי בישיבת מועצת עיריית תל אביב יפו בנושא משבר הדיור, 1.8.2011

אנחנו נמצאים כעת שבועיים בתוך המחאה החברתית המשמעותית והחשובה ביותר בתולדות ישראל. הכרזה שרצה בפייסבוק אומרת "זה כבר לא הדיור, טמבל" ושורה ארוכה ומאוחדת של ציבורים דורשים שינוי של סדר עדיפויות. הסדקים במדיניות הממשלה מתרחבים והולכים ואת החריקות בכסאותיהם של הפוליטיקאים לא ניתן להסתיר במסיבות עיתונאים והבטחות סרק. הסדר החברתי משתנה לנגד עינינו, ושיח פוליטי חדש, שמבטל את החיתוכים שהתרגלנו לחיות עליהם, מתנסח והולך.

אני גאה להיות חלק מהמחאה הזאת, וגאה להשתתף בכמה מן הרגעים המרגשים שלה. זה לא קל לישון באוהל בחום הזה, אבל זה כיף, זה מרגש, וזה מרומם רוח להיות חלק מרחובות תל אביב בקיץ 2011, להעמיד אוהל בצומת קפלן/דרך פ"ת, לשיר עם ברי סחרוף בשתיים בלילה במאהל מיוזע ומרוגש, ולצעוד יחד עם מאה חמישים אלף ישראלים בכל הארץ שדורשים שינוי.

השיח הזה דורש באופן מפורש חזרה לאחריות ציבורית לאזרחים, חזרה לראות בני אדם מפרספקטיבה של כבוד הומניסטי והוליסטי ולא כמכונה לייצור כסף וכתג מחיר לצריכת שירותים.

אמנם המחאה היא כבר לא רק על הדיור, אבל הדיור הוא המקום שבו כשלי השיטה הכלכלית של השוק החופשי נחשפים באופן הבולט ביותר. הממשלה התפרקה כבר מזמן מאחריות לדיור הציבורי. חוק הדיור הציבורי מוקפא שוב ושוב בחוק ההסדרים, זה למעלה מ-20 שנה לא נבנתה אף דירה ציבורית אחת, למרות ש-2 מיליארד שקל התקבלו מהחוק, אשר היו אמורים להיות מיועדים לבניה ציבורית חדשה. בה בעת, הממשלה שהיא הבעלים של למעלה מ-90% מקרקעות המדינה, מתנהלת כיזם שמוכר ליזמים עשירים ממנו, ולא כממשלה דמוקרטית עם אחריות אזרחית.

באותו זמן ממש, שירותי הרווחה, החינוך והבריאות מופרטים, השכר והפנסיה נשחקים, והמחירים עולים. זוהי תוצאה של מדיניות פושעת שמולה אזרחי ישראל יוצאים לרחוב, פשוטו כמשמעו.

שוק השכירות בישראל רלוונטי במיוחד לנו תושבי תל אביב. 55% מתושבות ותושבי העיר גרים בשכירות, והשוק פרוץ ומופקר לחלוטין. שכר הדירה אינו דומה למחיר של מוצר צריכה אחר. ממשלות בכל העולם וגם בישראל התערבו במשברי בנקים ומשכנתאות, מתוך הבנה שהצרכים הבסיסיים של האזרחים, שכוללים את שכר העבודה שלהם, ולא פחות מזה את הבית שלהם, לא יכולים להיות סחורה שמחירה נקבע על פי כוחות השוק, שהוכיחו פעם אחרי פעם שאינם מסתדרים לבד וזקוקים לרגולציה.

גם פה בתל אביב, אנחנו לא מנותקים מזה. כשהאשימו אותנו שהמחאה היא על הזכות לגור ברוטישלד, ושלחו אותנו לפריפריה, אז מעבר לעובדה שהמחירים בכל הארץ עולים, צריך גם לזכור שתל אביב תמיד תהיה המרכז הכלכלי והחברתי של המדינה. עידן פיזור האוכלוסין הכפוי תם. יתר על כן, על מנת להיות עיר טובה, אורבנית, אקולוגית ומתפקדת יש חובה לשמור על עירוב וגיוון באוכלוסיה, לשמור על החיים הבריאים, המאפשרים והמקיימים בעיר. אפשר לומר שיותר משצעירי תל אביב צריכים את רוטשילד, רוטשילד צריכה אותם. ומדובר, כמובן, על רוטשילד המטאפורי.

אנחנו, כולנו, חייבים תודה ליושבי האוהלים על שיצרו שיח פוליטי אחר בישראל. על שהמילים "צדק חברתי" חוזרות ונשמעות בגאווה ורלוונטיות מאי פעם. זה הזמן שהרף עבור כל נבחרי הציבור עולה. זה הזמן גם בשבילנו לשנות כיוון ולעשות מעשה.

ואני מתכוונת קודם כל לקרקעות העירוניות שבידינו. קרקע עירונית הוא משאב ציבורי שניתן לנו לפיקדון לנצח. מכירה שלו אמנם מכניסה תקבול בטווח הקצר אבל שומטת מידינו את המשאב הציבורי הנצחי הזה. למעלה משנתיים ואין בידינו סקר עדכני של כלל הקרקעות והנכסים שברשות העירייה. חלק מן הקרקעות כבר נמכרו, ואנחנו צריכים להכות על חטא על כך, אבל יש עוד מספיק מה לעשות. הדרישה החד-משמעית שמופנית על ידינו כלפי קרקעות המדינה צריכה להיות מיושמת על ידינו: זה הזמן לעצור את מכירת הקרקעות העירוניות ולייעד אותן לדיור מפוקח להשכרה.

לכן יש צורך קודם כל להכין רשימה של כל הקרקעות והנכסים העירוניים עם סטטוס של כל אחת מהן; ולהכין תכנית לבנייה של מלאי דירות שיישאר בידי העירייה ויושכר לתושבי העיר לדורי דורות.

נושא שני: הדבר המהיר ביותר והפשוט ביותר שניתן לעשות, הוא הוספה של יחידות דיור, וגיוון הגודל והתמהיל של יחידות הדיור, במסגרת הבינוי הקיים. וזאת באמצעות הסדרה של פיצולי הדירות ומניעת איחוד דירות. עד היום ראינו במפצלי הדירות ספקולנטים ובדיירי הדירות המפוצלות עבריינים. לא עוד. תכנית להסדרה של הפיצולים תביא להגדלה של יחידות הדיור בצורה מפוקחת ובלי הכבדה מוגזמת על התשתיות. הרי בערים בעולם קיימת צפיפות שעולה על התל אביבית פי כמה, ולא רק שהתשתית בהן לא קורסת, אלא הן מתפקדות אורבנית לא פחות טוב מתל אביב. בעולם של משאבים מוגבלים, צפיפות מתוכננת היטב היא המפתח לחיי עיר וקהילה, לנגישות, לתחבורה ציבורית הולמת, לחיי מספר ותרבות, לקהילות מוחלשות.

לא פחות חשוב מכך, זוהי גם הזדמנות להסדיר גם הגבלה על איחודי הדירות, שלאט לאט הופכים דירות, קומות ובניינים בתל אביב, דווקא באזור ביקוש, לוילות פאר.

בנושא זה, שאני מדברת עליו כבר זמן רב, בהתחלה לא נפל על אוזניים קשובות, אבל אני רוצה להקריא מדף הפייסבוק של עיריית תל אביב יפו, בתשובה לשאלת גולשת: "לפני שנתיים הגיע לועדה המקומית קבלן וקיבל אישור לבניה במרכז העיר דירות של 60 מ"ר. מה רבה היתה שמחתנו – דירות קטנות במרכז העיר. אלא שלאחר האישור חוברה כל דירה לשכנתה ובכל קומה מצאנו דירה אחת גדולה ומפוארת"

כלומר, ההבנה שמדובר בבעיה כבר קיימת. כיום אנחנו מתנים בתכנית שמאשרת הוועדה המקומית לתכנון ובניה את מספר יחידות הדיור המקסימלי. אין שום סיבה שלא ננטר גם את מספר היחידות המינימלי, כדי למנוע את התופעה הזאת.

נושאים תכנוניים נוספים שנמצאים בידינו, הם הסדרה של הלופטים והשימושים החורגים למגורים (מדובר על מבני תעשיה ומלאכה באזורים שעברו טרנספורמציה והיום מבוקשים לצורך מגורים – אין סיבה שלא להתיר זאת), וכן הכנסה לשימוש מסיבי של תמ"א 38 כך שניתן יהיה לעבות את המרקם העירוני הקיים בתוספת המקסימלית המותרת ובהקלה המקסימלית בהיטל השבחה.

כמו כן, להקים נציבות שכירות עירונית, שתספק מידע לשוכרי דירות ולמשכירים, מרכז גישור בין השניים, וכן מידע חוקי ועירוני לשוכרי דירות.

נושאים שאינם בסמכות עירונית אבל דורשים התערבות מסיבית יותר שלנו בלובי לחקיקה ופעולה פרואקטיבית של הממשלה, ובראשם:
א. העלאת ארנונה לדירות ריקות
ב. הצעת חוק להסדרת שוק השכירות
ג. הצעת חוק לדיור בר השגה, ועד אז הסרת המכשול שהונח בפני עיריות לחייב דיור בר השגה בתכניות בניין עיר.

לסיכום, חמש הנקודות של מרצ תל אביב יפו:

1. עצירת ההפרטה של קרקעות ונכסים העירוניים, וייעודם לבנייה מפוקחת להשכרה.
אסור לעירייה להתפרק מנכסיה הציבוריים, עליהם לשמש מלאי דירות עירוני להשכרה על פי קריטריונים ציבוריים. לשם כך, יש להכין רשימה של כל מלאי הקרקעות העירוניות עם סטטוס תכנוני של כל אחת מהן, ולהכין תכנית מדורגת לבניה על כל אחת מהן עם לוח זמנים ליישום
2. הכנת תכנית להסדרת פיצול דירות והגבלת איחוד דירות.
יצירת מסלול תכנוני לא קנייני ייעודי להגדלת מלאי הדירות במהירות הרבה ביותר במסגרת הבינוי הקיים
3. הסדרה של הלופטים והשימושים החורגים למגורים, הקלה על ציפוף עירוני במסגרת תמ"א 38 ויצירת תמריצים להשמשת מבנים נטושים.
4. הקמת נציבות עירונית לשכירות, שתכלול מרכז מידע לשוכרים, ומרכז גישור בין שוכרים למשכירים.
5. גיוס תמיכה להצעת חוק זכויות השוכר והמשכיר, להצעת חוק דיור בר השגה, ולהעלאת ארנונה לנכסים ריקים.
ע"י גיוס מרכז השלטון המקומי ופורום ה-15 וראשי ערים נוספים.