אין תל אביבי שלא מכיר את התופעה – בין אם קרתה לו, לחבר, קרוב משפחה או שמע עליה. כמו הלחות בקיץ, אנחנו סובלים מגניבות אופניים. תופעה כל כך מעצבנת, וכל כך שכיחה ונוכחת. חבר המועצה נוח עפרון סיפר לי שמאז הבחירות נגנבו לו שלושה זוגות, לאור היום, במרכז העיר, ברכבת…

השחקן והמוסיקאי איל שכטר, כתב בטור מיוחד שהוקדש לנושא בעיתון הארץ: "אופניים הם כלי תחבורה יעיל בעיר, ומספקים לי את הרגעים הכי יפים עם הילדה שלי, שאנחנו רוכבים בעירנו באיטיות, מתבוננים בעוברים ושבים, מספרים סיפורים… שני פילים מקדימה, אחד כבר לא מצפצף, כסא לילדה בת שנתיים ותשעה חודשים מלאי קסם שהסתיימו באבחת מכשיר החיתוך. 15 דקות. זה משך הזמן בו השארתי את אופניי קשורים בשני מנעולים בחדר המדרגות, באור יום מלא במרכז תל אביב".

אלא שבניגוד ללחות, גניבות אופניים אינן גזירת גורל. ובניגוד ללחות, גיליתי להפתעתי הגמורה שלאף גורם אין נתונים על התופעה. משטרת ישראל – הנתונים על גניבות ספורדיים ומקריים, והם אינם מקוטלגים וממויינים כקטגוריה בפני עצמה. בתחנת המשטרה "לב תל אביב" בדיזינגוף, העריכו שמדובר על כ-600 תלונות על גניבות אופניים בשנה, כלומר שני זוגות ביום בממוצע.

אולם, קיים סיכוי גבוה שזהו רק קצה הקרחון. שלא לציטוט אמרו לי קצינים בכירים כי אנשים לא נוטים להתלונן, מפני שמייחסים חוסר אכפתיות וחוסר יכולת לפעול בקרב המשטרה. "גם אם היו מתלוננים", טוענים במשטרה בהשלמה שגובלת בייאוש, "אין לנו מה לעשות".

מסקר שערכה עיריית תל אביב בשנת 2008 עולה, כי ל-40% מן הרוכבים נגנב לפחות זוג אופניים אחד. מנתונים של עמותת ישראל בשביל אופניים עולה, כי כ-40% מרוכבי האופניים, לא חוזרים לרכב לאחר גניבה. אם כן, מדובר באינטרס מובהק שלנו לפעול למניעת גניבות, כחלק ממדיניות לעידוד רכיבה. נתוני העירייה מדברים על עלייה בשימוש באופניים מ-2% בשנת 2002 ל-7% ב-2008, ו-15% במרכז העיר. לא צריך להרחיק לכת בחשבון, כדי להבין שגל גניבות מסכן מגמה זו.

בהולנד התחילו להתמודד עם התופעה עוד בשנות ה-60, לאחר שזוגות רבים מבין מאות זוגות אופניים שהוצבו ברחבי אמסטרדם נגנבו. בסה"כ, מדי שנה נגנבים בבירת הולנד כ-80 אלף זוגות אופניים, שהם 16% ממספר האופניים הכולל. התכנית האמסטרדמית כוללת: החמרה משמעותית של העונשים לגנבי אופניים, הטמנת "אופני פיתיון" מטעם העירייה כדי לעצור גנבים "על חם", הטלת קנס של 190 אירו ופתיחת תיק פלילי לכל מי שייתפס עם אופניים גנובים, הקמת אתר אינטרנט המוקדש ל"בטיחות אופניים", הקמת "משטרת אופניים" מיוחדת שכל מטרתה לסייר במוקדים מועדים לפורענות כדי למנוע גניבות וסימון אופניים הנמכרים בחנויות יד שנייה על ידי תג ומספר סידורי, עידוד תושבים ותיירים לחייג לקו החירום המשטרתי במקרה של גניבה וקמפיין ממשלתי נרחב.פתרון נוסף, שניתן ליישמו גם בתל אביב, הוא הקמה של רשת חניוני אופניים מאובטחת, שבה ניתן להשאיר את האופניים תמורת תשלום סמלי של חצי אירו ביום. רוב החניונים האלו מופעלים על ידי חברת "לוקר", והם ממוקמים באזורים מרכזיים ומועדים לפורענות.

בתל אביב, אנחנו רחוקים מאוד מאוטופיה זו. אם כי, קיימת שורה של צעדים, לעיתים מינוריים מאוד, שניתן לנקוט על מנת להתמודד על התופעה, חלקם במישור האכיפתי וחלקם במישור המניעתי.

יתכן שזה המקום לציין מספר עניינים שמתרחשים כרגע בעירייה בנושא אופניים. עיריית תל אביב הכריזה על עידוד תחבורה אופניים כאחד היעדים המרכזיים לשנים הקרובות. שבילי אופניים מתוכננים ונסללים, נמסר לי ע"י מחזיק תיק תנועה וחניה חבר המועצה טיומקין, כי עד סוף השנה יוכפל מספר מתקני קשירת האופניים הקיימים כיום בעיר, מ-2500 שקיימים השנה ל-5000.

אולם, חסרה חשיבה מקיפה וכוללת על הנושא המניעתי, וגם גם המידע שכן קיים ספורדי, לוקה בחסר ולא מגיע לידיעת הציבור.

למשל – קיים מחסן משטרתי ובו מאוחסנות זוגות האופניים הגנובות שכן נתפסות. הציבור מוזמן לזהות שם אופניים גנובות, ואחת לכמה חודשים נערכת מכירה פומבית של זוגות שלא נדרשו.

כמו כן, מסתבר שלכל זוג אופניים יש מספר שלדה, הייחודי לזוג הספציפי, ואשר מקל על זיהוי האופניים במקרה של גניבה. אני לא חושבת שמישהו מן המשתמשים יודע זאת, וגם אם כן, לא עושה בזה כל שימוש.

מידע מועט וספורדי נוסף שקיים בקרב ארגונים וקהילות משתמשים, מדבר על גורמים המעכבים ומקשים גניבות – למשל, פחות אופניים נגנבים ממקומות מוארים, ופחות ממקומות מאובטחים ע"י מצלמות או שבהם יש סימון שהם מוגנים ע"י מצלמות; ישנם מנעולים שמקשים על גניבה, ועוד.

על כן, יש להציע רפורמה בהתייחסות לתופעה של גניבות אופניים, וברצוני להציע שורה של צעדים קטנים, לא יקרים ולא גרנדיוזיים, אשר מקובצים יחדיו על מנת להוות תכנית להתמודדות עירונית ראשונה עם הנושא. שורת הצעדים:

  1. תגבור מספר חניות האופניים המוסדרות, ליד מוסדות ציבור ומרכזים עירוניים.
  2. תאורה 24 שעות ביממה מעל אותן חניות, אשר יצולמו במצלמות טלויזיה אשר יחוברו למוקד 106 ויוכלו לבדוק את הסרט על-פי מיקום ומועד במקרה של תלונה על  גניבה.
  3. איסוף נתוני גניבות אופניים במוקד 106.
  4. קמפיין עירוני אשר יכיל:
    • יצירת קשר עם חנויות אופניים, לצורך תדרוך והנחייה: לא לקנות אופניים יד שניה ללא אישור שנקנו ממקום מורשה.
    • "מדריך עירוני" לרוכש האופניים אשר ינחה אותו לחנות במקומות מסודרים ומוארים, לרשום את מספר השלדה ועידוד לדווח למשטרה ולמוקד 106 במקרה של גניבה.
    • המלצה על מנעול מומלץ והנחה לתושבי העיר ברכישת המנעול באמצעות כרטיס "מקסימום תל אביב".
    • קישור אותו עלון באתר האינטרנט העירוני, וקישור במקום בולט באתר העירייה לאתר קהילת רוכבי האופניים על מנת להזין בו את מספר השלדה, ולהגיש תלונה במקרה של גניבה.
    • קישור לפורום גניבות ואבידות באתר הרוכבים "גרופי" http://www.groopy.co.il/forum.aspx?fid=30
    • הנחייה לחנויות אופניים שמוכרות יד שניה לא לקנות אופניים משומשים ללא קבלה או אישור קנייה ממקום מורשה.
  1. הענקת סמכויות שיטור לפקחים שיוכלו לעכב אדם החשוד בגניבת אופניים.
  2. יצירת נוהל עירוני לפינוי גרוטאות אופניים.
  3. הידוק הקשר בין העירייה למשטרה לצורך הפניית תושבים שאופניהם נגנבו אל המחסן המשטרתי לצורך זיהוי אופניים גנובות.

הצעה זו מוגשת בשיתוף ארגון "ישראל בשביל אופניים" והקליניקה לצדק סביבתי של הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב. תודות ליותם אביזוהר ועומר כהן מ"ישראל בשביל אופניים" והצוות התל אביבי שלו, וכן לעו"ד חן תירוש ולאודי איתן מהקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב.