הפוסט הזה מוקדש לנמרוד ברנע, שכתב פוסט נפלא לרגל חמש עשרה שנה למותו של דוד אבידן.

שמו של הבלוג שלי לקוח משיר של אבידן, והנה הוא:

פתאום (מתוך משהו בשביל מישהו, מבחר שירים 1952-1964)

אז נדהר ברחובות חנוקים, כמו סוסים

והדרך,

חמה

מתחתינו נושמת

ונרוץ עד האור

ונמעד גוססים

ונזריע נשים בכיכר מול השמש

והלבן יכריע על ברכיו וישיר,

ואנחנו

על דם צוארו נשחק עוד

ונראה,

סומים

איך העיר, כל העיר

כמו קוקוו עפרון מעיניך נמחקת

ונטוס אל השמש כמו זיקוקית

ונחזור

ונטע את שמיה למטה

ואתה את אזניך תצמיד אל הקיר

הנופל, והיה אם דבר לא שמעת

תגרר כמו פרה אל כסא החשמל,

ונגע בכפתור,

והנה

אינכעוד –

ושפתיים גמולות מחלב משומר

יבכו את המת, אך שלכהו