"אני רוצה לומר שהבעיה הזאת, התופעה הזאת, היא לא תופעה ששמורה לאחרוני האספסוף, הטוקבקיסטים בפייסבוק, ואפילו לא להמון המתלהם והמשולהב שראינו ברחובות. כאשר אנשי ציבור בכירים ופוליטיקאים בכירים ושרים מהממשלה קוראים לשלול אזרחות לאזרחי ישראל, להחרים עסקים של אנשים שמשתתפים בשביתה נגד הרג ורצח של חפים מפשע, אז אנחנו יודעים שיש כאן מערכת מכוונת, ממוסדת, שמגיעה מלמעלה, ואת התוצאות שלה אנחנו רואים בשבועות האחרונים כמעט מדי יום, בוודאי ובוודאי מדי שבוע, ברחובות"
אני רוצה להתחיל בציטוט של פעיל מרצ בשם אלעד וולף, שמתאר את קורות הפגנה שהוא יצא להפגין בה במוצאי שבת ב-12 ביולי במרכז תל-אביב. אני מצטטת: "השתתפתי בהרבה מאוד הפגנות בחיי, יזמתי הרבה מאוד הפגנות וכבר היו מולי מפגיני נגד אבל אתמול זו הפעם הראשונה שחשתי סכנה אמיתית לחיי. בתור מי שעמד על המגפון סומנתי. מעבר לעשרות הביצים שנזרקו עלי פשוט פחדתי לחזור הביתה, פחדתי להסתובב ברחוב. זה לא פשוט לראות מולך אנשים עם מבט של רצח בעיניים, עם רצון להרוג, קוראים ססמאות על מוות לשמאלנים ואתה שׁם מולם עם משטרה שחצי מפרידה, חצי מהססת, קורצת למפגיני הימין המשתוללים". סוף ציטוט.
בשבועות האחרונים זה לא המקרה היחיד שבו הגיעו אלינו דיווחים על אנשים ברחובות ערי ישראל – בתל-אביב, בחיפה, בירושלים – שהרגישו סכנה לחיים שלהם; לא בחזית מול אויב, לא ברחובות של ישות עוינת – ברחובות ישראל, בתוך הערים שלנו, אנשים שהסתתרו בבתים שלהם מחשש ללינץ', חנויות שכיסאות נשברו והוכו על ראשים של אנשים רק בגלל שבעל העסק הוא ערבי, או, חס וחלילה, שמאלני או חשוד בהיותו שמאלני.
אני לא אחזור בפניכם על המילים שאני בטוחה שהרבה מחברי, במיוחד מהצד הזה של החדר, קיבלו בדפי הפייסבוק שלנו, ברשתות החברתיות. מפאת כבודו של הפרוטוקול אני לא אחזור על הקללות, כולל הקונוטציות ואיחולי המיתה השונים והמשונים, לרבות כמה הבטחות אקטיביות על מה יעשו לי, לנו, לחברים שלנו, מפגינים שלנו, שכל חטאם הוא שהם מבקשים להפסיק את המלחמה והם מבקשים שלא ימותו ושלא ייהרגו יותר חיילים ואזרחים חפים מפשע משני הצדדים.
חברות וחברים, אני רוצה לומר את זה בצורה פשוטה ואולי לא פרלמנטרית: החברה שלנו מתפוררת. איבדנו את זה. אנחנו כרגע בעיצומם של כמה שבועות שיש תחושה שאולי מצב החירום שאנחנו נמצאים בו כרגע קצת מחזיק איזושהי קליפה מאוד מאוד שברירית, אבל יש סכנה אמיתית לא רק לחופש הביטוי ולא רק לדמוקרטיה, אלא סכנה אמתית לחיים של אזרחים ואזרחיות ברחובות.
עכשיו, אני רוצה לומר שהבעיה הזאת, התופעה הזאת, היא לא תופעה ששמורה לאחרוני האספסוף, הטוקבקיסטים בפייסבוק, ואפילו לא להמון המתלהם והמשולהב שראינו ברחובות. כאשר אנשי ציבור בכירים ופוליטיקאים בכירים ושרים מהממשלה קוראים לשלול אזרחות לאזרחי ישראל, להחרים עסקים של אנשים שמשתתפים בשביתה נגד הרג ורצח של חפים מפשע, אז אנחנו יודעים שיש כאן מערכת מכוונת, ממוסדת, שמגיעה מלמעלה, ואת התוצאות שלה אנחנו רואים בשבועות האחרונים כמעט מדי יום, בוודאי ובוודאי מדי שבוע, ברחובות.
כרגע, בנקודת הזמן הזאת, יש לי קריאה אחת, באמת קריאה מהלב: תעצרו, תסתכלו לאן המילים האלה מובילות, מה המעשים האלה עושים. ושלא יגידו לנו, שלא יספרו לנו, שזה משני הצדדים, שזה ימין ושמאל ושיש קיצונים בשני הצדדים; יש כאן מערכת שזורמת מכיוון אחד, וזאת מערכת מסיתה – מסיתה לגזענות, מסיתה לאלימות, ובסופו של דבר היא גם אלימה וגזענית בפועל.
אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה, ואני מנצלת את הבמה הזאת כדי להתריע על כך, כי הסוף עוד יכול להיות גרוע מזה בהרבה. תודה.
הדברים נאמרו בפני מליאת הכנסת ביולי 2014.
