מאמר תגובה לטענת הגזענות ברמת אביב, כפי שפורסם הערב בהעוקץ, מעורר שוב את הנושא שכבר עסקתי בו בעבר

מאז המהפכה החוקתית בתחילת שנות ה-90 חדר אל הדיון הציבורי בישראל שיח הזכויות, המדגיש את חשיבותם של עקרונות השוויון, זכויות האזרח וחופש הפרט. זהו תהליך מבורך כמובן, אלא שלמרבה הצער ישנן קבוצות פוליטיות פונדמנטליסטיות, המטיפות ללאומנות, לשוביניזם ולגזענות, אשר משתמשות בשיח הזכויות שימוש לרעה, לצורך מטרה הפוכה ממטרתו המקורית, ומנצלות אותו בציניות רק על מנת לחתור תחתיו ולהגיע למציאות הפוכה משוויון ומזכויות.

כזו היא התנועה הגזענית שמובילים בימים אלה מספר מנהיגי דת ומנהיגים פוליטיים; כזו היא תנועת חב"ד, שבעבר הפנתה את משאביה להתנחלויות ולמוסדות השירות הלאומי, ובשנתיים האחרונות שמה לה למטרה לתקוע מספר טריזים בשכונת רמת אביב בתל אביב; וחבל שאל מגמה זו הצטרף גם אורי ביתן במאמרו בהעוקץ. ביתן מאשים את תושבי רמת אביב, ועימם את ח"כ הורוביץ ואת כותבת שורות אלה, ב"גזענות הפוכה" נגד "חרדים" המבקשים כביכול להתגורר בשכונתם.

הוא משרבב פנימה את מפלטו של כל גזען – טיעון ההגנה על ערך הדירות – ואף מפליג להשוואה מופרכת בין הטיעון הגזעני-שוביניסטי "להגן על הנשים" ובין דרישתם הלגיטימית של הורים להגן על ילדיהם. האם התכוון ביתן לשוות לילדי ישראל את מידת כושר השיפוט והמודעות של אזרחיות בגירות, או שמא פליטת מקלדת פרוידיאנית היתה זו שהשוותה את נשות ישראל לילדים, כוותיקים שבשוביניסטים שכבר הגל הראשון של הפמיניזם הוקיע? לעולם לא נדע.

כך או כך, נפנה לעובדות.

העובדה הראשונה היא שבשכונת רמת אביב לא קיימת קהילה חרדית. ברחבי העיר, הציבור התל אביבי יפואי מוכיח מדי יום כי הוא ציבור סבלני והטרוגני כלפי שלל קבוצות מיעוט. בלב העיר, למשל, חיה מזה עשרות שנים קהילה חרדית חיי שלום ושלווה, ומתוך דו-קיום עימה מקומות הבילוי באזור שינקין סגורים בשבת. איש לא התלונן על גזענות, שחורה או לבנה. אלא שברמת אביב לא זה המצב. שם אין מדובר בקהילה אזרחית אורגנית המעוניינת לגור באופן פרטי במקום, אלא במספר קטן של "שליחי רבי" (כפי שהם מכנים את עצמם) של תנועת חב"ד – תנועה פוליטית מאורגנת וממומנת, בעלת מטרות פוליטיות שאין קשר בינן ובין מאבק ל"זכותם" של חרדים להתגורר היכן שיחפצו. למען הסר ספק, זכות זו היא זכות מוגנת כמובן, אלא שזה לא המצב.

הפגנה ברמת אביב, יוני 2010

אותם שליחים ומשפחותיהם מתגוררים ברמת אביב מזה שנים ארוכות, וכל עוד עסקו בארגון פעילות בחגים, שירותי דת ואירועים שמי שחפץ בכך, לא התעוררה כל בעיה. הבעיה התחילה כאשר שולחיהם של אותם שליחים החליטו להרחיב את פעילות התנועה בשכונה, אל עבר פעילות מיסיונרית מובהקת, המכוונת בראש ובראשונה כלפי ילדים. מיסיונריות, אגב, אסורה על פי חוק בישראל, אלא שבשל לקונה בחוק מיסיונריות מוגדרת כנסיון להעביר אדם על דתו, ואילו כאן מדובר בפעילות מיסיונרית של יהודים כלפי יהודים. העובדה שאין דבר וחצי דבר בין היהדות הסובלנית והלא-מיסיונרית על פי טבעה ובין היהדות המשיחית והלאומנית שמקדמת תנועת חב"ד, נעלמה אולי מעיני המחוקק, אך לא נעלמה מעיני הורים לילדים שפשוט לא מעוניינים שפעילות מיסיונרית כזו תהיה מופנית כלפי ילדיהם. ואם בשיח זכויות עסקינן – האין זו "זכותם"?

ולעניין ערך דירותיהם של תושבי רמת אביב: הם אכן מודאגים, אולם לא מ"ירידת ערך" גזענית אלא דווקא מעליית מחירים מסחררת, שאל מקורותיה המפורסמים במדורי הנדל"ן מצטרפת גם תנועה פוליטית שבידיה מימון חוץ, ושעושה שימוש בדירות שלא למגורי תושבים בשכונה. כחברת מועצת העירייה, אני בהחלט רואה זאת מתפקידי לפעול לרגולציה על שוק השכירות, ולדאוג שאין בו הטיות מכל סוג. כמו כן, ביחד עם תושבי השכונה אאבק בתנועת חב"ד בכל האמצעים החוקיים והלגיטימיים העומדים לרשותי, כמו למשל ערר תכנוני שהגשתי נגד גן הילדים של חב"ד שפולש ללא היתר לשטח ציבורי פתוח, ולמעשה מופקע מהציבור. ערר זה התקבל, אגב, על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שאף ביקשה מעיריית תל אביב יפו להכין פרוגרמה עתידית לאזור על מנת לבחון אילו מוסדות ציבור דרושים בו, לכמה גני ילדים זקוקה השכונה ועבור איזו אוכלוסייה. ייתכן שבמיקום הגן נכון יותר לפתוח מועדון קשישים, וייתכן שיש צורך בגן ילדים, אולם עדיף שיהיה זה גן ממלכתי או ממלכתי-דתי, ולא גן פרטי של עמותה פוליטית.

נכון, הציבור החילוני-שמאלני הוא ציבור שבע יותר. הוא מבוזר, מאורגן פחות, ופחות נכון למאבק פוליטי. בשנים האחרונות הוא הפך לשק החבטות לא רק של מדיניות כלכלית שמדרדרת אותו מטה, אלא גם של שיח פוליטי אלים ומדכא, המסתתר תחת כסות א-פוליטית. בדרך, אבד ערכה של התארגנות פוליטית למען מטרה משותפת לגיטימית. אכן, לא לגיטימי להדיר ולדחוק אזרחים פרטיים או קהילה אזרחית מכל מין וגזע שהוא, בפרט מוחלשת. כן וכן לגיטימי להתארגן למאבק פוליטי בתנועה שערכיה לא רק מנוגדים לשלי, אלא סותרים אותם, חותרים תחתיהם ומבקשים לבטלם.