פורסם ב-8 בינואר 2009

להלן הצעה לסדר שהעלתי בישיבת מועצת העיר אתמול. מהות ההצעה היא מימון הקיצוץ בתקציב (בגובה 69 מיליון שקל) באמצעות הגדלת הגרעון ו/או לקיחת הלוואות למימון הוצאות חד פעמיות כמו חגיגות ה-100 או פרוייקטים מיוחדים של פיתוח בתקציב התב"ר (התקציב הבלתי רגיל המיועד לפקויירטים מיוחדים).

ההצעה עומדת במוקד שתי תפיסות עולם שונות בנוגע למימון תקציב ציבורי: התפיסה השמרנית, הנאו-ליברלית או במילים אחרות הקפיטליסטית שמובילה הנהלת העירייה, לפיה אסור לנהל גרעון בכלל. הם מזכירים, כפי שטוען למשל ביבי נתניהו, שניהול תקציב ציבורי דומה לזה הביתי – וכי לא יתכן שמשפחה תחיה בגרעון. מנגד, טענה שמאלית יותר- השואבת מהתורה הכלכלית הקיינסיאנית, גורסת כי תפקידה של המשלה הוא ליצור פיתוח והשקעות שמניעים את גלגלי המשק, וכי אחת הדרכים לממן זאת היא גרעון בתקציב. על פי גישה זו, הגרעון הוא מכשיר כלכלי וניתן להשתמש בו כמו בסעיף תקציבי.

למרות חוסר ההסכמה האידיאולוגי, ההצעה לא הפלה על אוזניים ערלות לגמרי, התקבלה במועצת העיר והועברה לדיון בוועדת הכספים (בה אני חברה) לצורך דיון על מקורות התקציב ועל הדרכים האפשריות (אולי) להגדיל את העוגה הכוללת.

אז הנה, לעיונכם, ההצעה כפי שהצגתי אותה בישיבת המועצה אמש:

המשבר הכלכלי והתקציב העירוני / הצעה לסדר לישיבת המועצה 7.1.2009

לפני שאתחיל אני רוצה להתייחס למצב המלחמתי בעזה ובדרום ישראל, ולומר בשם סיעת מרצ שאנו קוראים להפסקת אש, ומזהירים מפני שקיעה מעמיקה והולכת בבוץ העזתי. תמיד אמרנו, והיום זה ניכר ביתר שאת, שרק אפיק מדיני יביא בטווח הארוך שקט וביטחון לתושבי ישראל. אני רוצה גם להודות לראש העיר רון חולדאי ולסגנו אסף זמיר על הטיפול המסור במשפחות וילדים מהדרום ומעוטף עזה שמתארחים, מבלים וגם לנים בתל אביב.

ועכשיו לעניין התקציב:

אנחנו נמצאים כרגע בעיצומם של דיוני תקציב אינטנסיביים, מזה מספר שבועות מתכנסים חברי המועצה ובכירי המנהלים בעירייה, בראשות המנכ"ל מר מנחם לייבה, ודנים אגף אחר אגף בדגשים לתכנית העבודה של 2009 וכמובן בקיצוצים בתקציב. אבל כמו שאומרים בתורת המשחקים – זהו משחק סכום אפס. בתחילת ישיבה על כל אגף מקבלים כמספר קסם את סכום הקיצוץ, ואז דנים בתוך המסגרת איזו קוביה להזיז מכאן לשם.

אני חייבת לציין שהדיונים מתנהלים תוך הצגה בהירה, עניינית ויש לי הרושם שאכן נעשה נסיון לקצץ רק איפה שחייבים ותוך רגישות מקסימלית. אבל – זה בתנאי שאנו מקבלים את הנחות היסוד שאלה המספרים וזה הקיצוץ. בשום פורום נבחר – לא בפורום המועצה, לא בשום ועדה ולא בשום דיון תקציבי – לא קיימנו דיון על מסגרת התקציב עצמה, ועל השאלה האם אפשר להשפיע עליה, או במילים אחרות, להגדיל את העוגה.

בחוג לכלכלה למדתי שכלכלה זה לא מדע מדויק. זה מדע שיש לו תסביך ויומרות להיות מדויק – אבל הוא לא.

המנכ"ל הציג לנו מציאות – שכולנו קוראים עליה בעיתונים ומרגישים אותה באוירה שבסביבנו – שמחייבת היערכות כלכלית אחרת. הוצג לנו קיצוץ של 69 מיליון שקל בתקציב השוטף – שהוא קצת פחות משני אחוז מתקציב הכללי, ועוד קיצוץ של למעלה מ-200 מיליון בתקציב הבלתי רגיל, המשמש לפיתוח והשקעות.

הסיבות לקיצוצים הן צפי של ירידה בגביית הארנונה, במיוחד של עסקים, ואיזושהי הערכה כללית של אוירת משבר שתשפיע על תקבולים מהממשלה, על גזרות חדשות בחוק ההסדרים ומה שנקרא "אי וודאות מדינית וביטחונית". כלומר – אנו נמצאים בתל אביב, עיר שבה העסקים ומחזור הפעילות נפגע הכי פחות מכל שאר המדינה, אנו עומדים לפני בחירות – עדיין אין ממשלה, אין הצעת תקציב ובוודאי שלא חוק הסדרים, צוין כאן שאנו נערכים בפני אי-וודאות, אולם הדבר היחיד שוודאי הוא הקיצוץ בתקציב העירוני. וכפי שתואר בעיתונות הכלכלית שסיקרה את הנושא – תל אביב היא העירייה הראשונה שמציגה קיצוץ בתקציב כתוצאה מן המשבר הזה. יש הרבה דברים שיש לנו להתגאות בהם במובילות ובראשוניות. אני לא בטוחה שזה אחד מהם.

אני רוצה להתייחס לדבריו של ראש העיר בפורום המועצה ובתקשורת – ראש העיר תיאר את הפעולות שנעשו בתקופתו – ואת האיזון התקציבי שהעיר הגיעה אליו בקדנציה שלו לעומת תקופות קודמות. ראש העיר תיאר זאת כ"7 השנים הטובות שצריך להתכונן בהן ל-7 השנים הרעות". אז עברנו שבע שנים טובות, בזכות ניהול נכון, סגירת גרעונות ובזכות המצב החיצוני, ואם היו שבע שנים טובות זה סימן שנצבר בהן מעט שומן שאפשר עכשיו לנגוס בו, כשאנו נמצאים אולי בפתחן של שבע פחות טובות. זה בדיוק הזמן להשתמש בשומן שנצבר ב-7 השנים הטובות, ולבחון אילו עוד דרכים קיימות על מנת שלא לקצץ.

בעולם העסקים הפרטיים מוכרת התופעה, שברגע שמתחיל מיתון או משבר כלכלי, לחברות יש נטיה להיתלות במצב ולנצל את ההזדמנות לפטר עובדים שרצו להיפטר מהם, גם אם השפעות המשבר טרם הגיעו לחברות האלה וספק אם בכלל יגיעו. לעיריית תל אביב כגוף ציבורי עם אחריות לעובדים ולתושבים אסור לנהוג באותו אופן.

הוצג לנו קיצוץ תקציבי של 69 מיליון שקל מהתקציב השוטף – שהוא בדיוק הפער בין ההכנסות הצפויות להוצאות המתוכננות. המשמעות היא שאין אפילו שקל אחד של גרעון בתקציב. נכון, אומר ראש העיר (תיכף יגיד) ואומר מנכ"ל העירייה – שאסור לרשות מקומית על פי חוק להיכנס לגרעון, ואם נעשה כך מדובר בחוסר אחריות בהתנהלות הכספית. שמענו בפורום המועצה גם את הטענה, שאנו שומעים מדי פעם מפוליטיקאים כלכליים בכירים ברמה הלאומית – שהתקציב העירוני משול לתקציב הביתי וכי לא יתכן שמשפחה תחיה על הלוואות וגרעונות באופן קבוע.

אלא שכפי שלמדתי בחוג לכלכלה – לא מדובר במדע מדויק. יש גם גישה אחרת שאומרת – שגרעון – ולו קטן – הוא מכשיר כלכלי להשיג עוד סעיף תקציבי. גרעון הוא מעין הלוואה שניתן לקחת על חשבון העתיד, ומייצר לנו סעיף תקציבי נוסף שניתן להשתמש בו לשימושים שאנו צריכים. אותם שימושים – אין צורך לציין זאת אבל רק אזכיר – הם כיתות לימוד, הם עובדים סוציאלים, הם הסעות לבתי הספר, ועוד ועוד אותם סעיפים שחשיבותם ברורה לכולנו.

אני לא מדברת כמובן על גרעונות גדולים, מסוכנים, שיעמידו בספק את יכולת ההחזר או יביאו לפתחנו ביקורת של משרד הפנים או הממשלה. גרעון של אחוז אחד מהתקציב כבר ישלם יותר מחצי מהקיצוץ המוצע. אני יודעת שהתשובה תהיה שהדבר אינו חוקי, אבל אני בטוחה שעיר כמו תל אביב יכולה לבוא בדברים עם משרד הפנים ולמתוח מעט את הגבול הזה. הרי בתקופות קודמות תל אביב נכנסה לגרעון גם בתקציב השוטף, ולא הגיעה למצב של תקציב לא מאושר או משהו דומה לזה. ושוב – אני לא מציעה להגיע בכלל למשהו קרוב אפילו לגרעונות ההם.

מקור נוסף – חגיגות ה-100. מדובר על 45 מיליון, לאחר קיצוץ של 5 מיליון יחסית למתוכנן. אני רוצה להקדים ולומר כי אני תומכת לחלוטין בקיום החגיגות, ולא מצטרפת לקולות שקוראים לבטל או לצמצם אותן. אני חושבת ומרגישה שיש סיבה לחגוג, זה מאורע ראוי לציון שממלא אותי כתושבת העיר גאווה והתרגשות. אבל, חייבים לזכור שזה באמת אירוע שמתרחש פעם אחת ב-100 שנה. משמעות הדבר היא שבשנה הבאה וב-99 שיבואו אחריה לא תהיה לנו את ההוצאה הזאת בתקציב. כלומר מדובר בהוצאה חד פעמית, שאפשר לקחת עבורה הלוואה. נמסר לנו בפורום המועצה שבמשך שלוש שנים העירייה לא לקחה הלוואות, ורק ב-2008 נלקחה הלוואה לטובת פיתוח. זוהי הוצאה שאפשר לפרוס אותה על פני 99 שנה עד החגיגות הבאות, והנה הסעיף הזה ביחד עם גרעון קטן ומבוקר כבר מכסה את כל הקיצוץ בתקציב השוטף.

נקודה נוספת שארצה להתייחס אליה – היחס בין התקציב הרגיל לבלתי רגיל – כלומר בין התקציב השוטף לבין תקציב הפיתוח המיועד לפרוייקטים והשקעות. הקיצוץ שם הוא משמעותי ביותר – וזה דווקא בכסף שאמור להיות מוזרם להשקעות ולפיתוח פרוייקטים. דווקא בתקופה כזאת, אסור בתכלית האיסור להימנע מהשקעות, כי השקעות ציבוריות מייצרות פעילות כלכלית ומונעות מעגל קסמים של סטגנציה והעמקת המיתון. נמסר לנו שהשנה אין העברת תקציב מהשוטף לתקציב הבלתי רגיל כדי להגן על הפעילות שבתקציב, אבל צריך גם את הקיצוץ בתב"ר לצמצם – באמצעות הלוואות למשל, שזה כלי קלאסי לגייס כסף לפיתוח. ואם לא נלקחו הלוואות בשנים קודמות – אדרבא, איזה זמן אם לא עכשיו הוא המתאים לעשות זאת.

לסיום אני רוצה לחזור למה שפתחנו בו – אנחנו נמצאים בפתחו או כבר במהלכו של משבר כלכלי עולמי. אחד הלקחים מן המשבר הזה – שנדמה שהעירייה הפנימה אותו היטב – זה הצורך לנהוג באחריות ולהתכונן לבאות – או כפי שראש העיר כינה זאת – לשבע השנים הרעות. אבל יש עוד לקח אחד שאני מציעה לא לשכוח גם אותו – היו שכינו אותו "קריסת הקפיטליזם", ואני מציעה לא לשכוח שאסור בשום אופן להתנער מאחריות ציבורית לשירותים, לפרוייקטים ולפעילות שאנחנו מציעים לתושבי העיר. דווקא בתקופה כזאת, אסור לנו לצמצם בהם.