גדעון לוי, מושחז כהרגלו, נגד ה"בון-טון" השמאלני: לתקוף את השחורים. הרטוריקה: כל הדמגוגיות השחוקות שנדמה היה שלוי כבר אינו זקוק להן. פעולה אזרחית פשוטה של התארגנות קהילתית היא כבר ז'רגון ש"מזכיר נשכחות"; תושבי רמת אביב הם "שמאלנים" שזורעים "דמוניזציה ודה-הומניזציה"; והטיעון האולטימטיבי – אם רק היינו עדים לגל שכזה באחת מערי אירופה. ללא ספק – שרבוב המילים "יהודים" ו"אחת מערי אירופה" הוא המתכון הבטוח להעמיד בפינה, מבויש ואכול חרטה, את הציבור הרמת אביבי החבוט.

לוי, כמכים אחרים על חטא, לא יתנו לבלבל אותם עם עובדות. למשימה מגויס שיח הזכויות המגן על "זכותן" של משפחות חב"דניקיות להתגורר בכל שכונה בה יחפצו. "כמה יפה הוא המראה", מתפייט לוי על אב עבדקן ושלושה ילדים על אופניו, על יידיש מדוברת וגמילות חסדים ברחובות העיר. באמת, מה רע? אולי נבוא לעשות שבת.

אלא שכמו במאבק המתנחלים המוכר ללוי יותר, גם כאן שיח הזכויות מנוצל על מנת לעשות בו שימוש לרעה, רק כדי לזנוח אותו מיד כשתהיה הזדמנות. אין מדובר במגורים ספורדיים וטבעיים של משפחות חרדיות בשכונה התל-אביבית, תופעה שהיתה מצדיקה טענות לסובלנות ופלורליזם. מדובר בהתגייסות מאורגנת של תנועה פוליטית, שהפנתה בעבר את חסידיה להתנחלויות ולמוסדות השירות הלאומי, ועתה מפנה את מרצה אל נקודה אסטרטגית חדשה: רמת אביב.

בדירות השכורות לא מתגוררות משפחות שהחליטו לממש הלכה למעשה דו-קיום שקט ורגוע עם הציבור החילוני, אלא קבוצות של בני ישיבות או בנות אולפנה, המשוכנות בדירות שנשכרו ע"י ארגונים במימון יהודי חיצוני; לימוד התורה אינו מתנהל בחברותות שקדניות, אלא בקבוצות של אברכים שמוסעים באוטובוסים מחוץ לשכונה ואף מחוץ לעיר, וכך גם הילדים המבקרים בגני הילדים שנפתחו, ללא היתר, בקרב אוכלוסיה זרה.

"צריך לקבל אותם כמו שהם, כל עוד הם נוהגים כחוק", כותב לוי. אכן, רוב מעשיהם של תנועת חב"ד בנסיונה לתקוע יתד בשכונת רמת אביב הם חוקיים. גם בכך דומה תנועה זו לאופן הפעולה של המתנחלים הקיצוניים, המותירים את שלטונות החוק חסרי אונים מול ניצול עד תום של הזכויות שמקנה החוק שלא לייעודו המקורי.

אולם אם כך, מדוע אסור לתושבי השכונה להתארגן ולפעול למען מטרה קהילתית המשותפת להם – במקרה זה הצביון החילוני של השכונה – כמובן באמצעים חוקיים ולגיטימיים? אם תנועת חב"ד הקימה משרד תיווך שתפקידו לאתר את הדירות הפנויות בשכונה ולהגיע לבעליהן עם הצעה גבוהה מהמחיר המבוקש, מדוע פעילות הסברה שתסביר לבעלי הדירות את המגמה הסמויה תחשב גזענית? אם נפתח גן ילדים ללא היתר, שתלמידיו מוסעים לשכונה ממקומות רחוקים באוטובוסים, מדוע התארגנות שכונתית התנדבותית לסגירת הגן באמצעים חוקיים תחשב רדיפה? אם בני ישיבות שעיתותיהם בידיהם יכולים להמתין לתלמידי חטיבה ותיכון מחוץ לשער בית הספר, האם חייבים ההורים להשלים עם היידישקייט המסיונרי, או שהגיוני לצפות כי ירצו לשלוט ולכוון את התכנים התרבותיים אליהם נחשפים ילדיהם?

הציבור החילוני השמאלני, מעצם טיבו וטבעו, הוא מבוזר, לא מאורגן, עסוק בענייניו, ולעיתים רחוקות מתארגן לפעולה פוליטית. גם אם הוא נוהג לאכול סושי לארוחת הצהריים, יש לכבד את זכותו ואף לברך על העובדה שהתארגן לפעולה שכונתית קהילתית אזרחית, בנושא שקרוב לליבו. לפעמים, הורה הוא רק הורה ואזרח הוא רק אזרח, בלי שעול כל חטאי השמאל לדורותיו מוטל על כתפיו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1085408.html