כתבת השער של גליון יום שישי של דה-מרקר נושאת את הכותרת "מתי אתה חוזר הביתה?". סקר כל הסקרים שעוסק באבות ואמהות עם קריירה. נושא חבוט, נכון. אנחנו כבר יודעים שגברים מרוויחים יותר, נמצאים בבית פחות וש"המהפכה הפמיניסטית", כפי שטוען שער העיתון, "הוציאה את הנשים לעבודה אבל לא הורידה מהן את עול הבית", אלא רק הוסיפה להן רגשות אשמה.

הפרוייקט המיוחד מכיל סקר שעות הגעה ומשימות בית (התוצאות כצפוי), והוא כולל גם חוויות אישיות של "קרייריסטים המספרים על עצמם". הסיפורים, ובעיקר אופן הצגתם, מספרים בעצם את כל הסיפור. חוויות הגבורה והאנקדוטות של אבות הקריירה משתווים רק לחוויותיהם הלא-מסופרות מהסיירת: "לא ראיתי קקי מעולם", מתפאר אחד; "לקחתי את הילדה לגן הלא נכון", מתנוססת הכותרת מעל לטקסט של אחר.

אבות השנה, שזוכים להערכה הן מצד כתבי ועורכי העיתון והן מצד נשותיהם ואמהות ילדיהם, הם אלה שמגיעים הביתה פעם בשבוע לארוחת ערב (!). ציון לשבח קיבל מנכ"ל ואבא שפעם אחת בשבוע יוצא מהעבודה "בארבע-חמש" (אין לו מושג באיזו שעה מסתיים גן ילדים, ושצריך לדייק), מכיוון שחבר גילה לו שאם לא יעשה זאת באופן וולונטרי, יהיה חייב לצאת מוקדם מתוקף הסכם גירושין.

ואז, בכנות מעוררת תימהון, מסביר אחד המרואיינים את שורש העניין. מעל לתמונה של משפחתו המחייכת מסביר מעצב ובעל חנות רהיטים את תחום האחריות שלו בניהול משק הבית והמשפחה: "התפקיד שלי בבית זה להביא את הכסף".

מניתוח מרקסיסטי ועד אווה אילוז, זה לא צריך להפתיע אותנו שהמשפחה היא יחידה כלכלית. השאלה היחידה שנותרה היא עתיקה כשאלת הביצה והתרנגולת: מה קדם למה – ההשתכרות הנמוכה יותר של נשים, או הקבלה שלהן מצב זה כמובן מאליו; חלוקת העבודה הכל-כך לא שוויונית גם בבית וגם בחוץ, או הצדקתה על-ידי גברים ונשים כאחד, כל מגדר מסיבותיו ובדרכו.

זהו מלכוד חריף שקשה לצאת ממנו. לכאורה, יש לקרוא לנשים לצאת לעבודה בכל מחיר, לפתח קריירות ולהיפטר מרגשות האשמה. אולם, בקריאה זו תהיה התעלמות כואבת מאקלים שוביניסטי בלתי נסבל וחמור מכך, לעיתים אף בלתי נראה ובלתי מוכר ששורר כמעט בכל מקום בחברה; לחילופין, יש להילחם בכל דרך חוקית וציבורית באפליה ממוסדת נגד נשים, בעיקר ברמות השכר, ובייצוג נשים בכל מוסד ציבורי וכלכלי. אולם, בכך תהיה התעלמות מקושי אמיתי שחוות נשים ומחוסר יכולתן לא רק למצוא לגיטימציה לבטאו אלא למצוא שפה לדבר עליו. מה הפלא איפוא שנשים כה רבות מפנימות חוסר שוויון זה ותופסות אותו לא רק כמוצדק אלא כנובע מבחירה חופשית.

כנראה שפיתרון אמיתי הוא רק בשילוב של השניים, וכנראה, כפי שניבט באופן חד משמעי ועצוב מדפי דה-מרקר, שהוא עוד רחוק.