הנאום שלי במסיבת העיתונאים להשקת הקמפיין הבוקר:

המחאה החברתית שהתחילה בקיץ עסקה ועוסקת בסוגיות הליבה של העובדות והעובדים בישראל: תעסוקה, דיור, חינוך. מה הדבר היחיד שהיה ועדיין חסר במחאה? ההסתדרות. ההסתדרות שאמורה וצריכה היתה להיות הארגון החברתי החשוב בישראל, נעלמה ובגדה בתפקידה.

מהקיץ ועד היום דובר רבות על האם המחאה היא פוליטית או לא פוליטית. מחאה חברתית, מדיניות חברתית והנהגה חברתית היא פוליטית מעצם הווייתה. החזית שאנחנו מקימים היום היא הביטוי הפוליטי הראשון של המחאה החברתית.  אזרחי ואזרחיות ישראל שצעדו ברחובות ביקשו להחזיר את ישראל לידיהם. היום אנחנו מתחילים להעביר את המחאה מהרחוב אל משמעות ממשית. זוהי ההתארגנות הפוליטית הממשית הראשונה מאז הקיץ, והיא קוראת תיגר פוליטי מפורש על חלק מהממסד שאחראי על העוולות החברתיות: ההסתדרות בראשות עופר עיני ובעלי בריתו

אני גאה להתמודד מטעם החזית המשותפת על תפקיד יו"ר נעמת. להרבה מהסוגיות החברתיות והתעסוקתיות שהוזנחו ע"י ההסתדרות יש מרכיב מגדרי ברור גם אם לעיתים סמוי: רוב העובדים העניים הן עובדות עניות; רוב עובדי הקבלן הן עובדות הקבלן; העובדים המאורגנים הראשונים שהופקרו ע"י עופר עיני ובעלות בריתו הן עובדות, בסקטורים נשיים: העובדות הסוציאליות, מורות הקבלן, הסייעות.

נעמת היא ארגון הנשים הגדול והחזק בישראל. כוחו הוא במספר ובפריסה של החברות בו: כל הנשים חברות ההסתדרות, בכל הארץ ומכל המגזרים. תפקידה של נעמת להיות ארגון מוביל, יוזם ומשפיע בתנועה הפמיניסטית ועבור הנשים העובדות בישראל.

ביחד עם ההסתדרות בראשות איתן כבל נעשה מהפכה בעולם העבודה הנשי – לא עוד אישה שמרוויחה שני שליש מגבר; לא עוד נשים לחינוך ורווחה; גברים לתעשייה ועסקים; לא עוד מציאות שבה עולם המשפחה וגידול הילדים הוא עניינה הכמעט בלעדי של האישה;

עופר עיני רוצה עובדות ועובדים חלשים, חברה חלשה, נעמת חלשה. אנחנו נחזיר את ההסתדרות לעובדות ולעובדים, את נעמת לחזית העשייה הפמיניסטית-חברתית. התחלנו בהתמודדות שנראית כמו דוד מול גלית – אנחנו אולי קטנים יותר, אבל אנחנו נחושים יותר ואנחנו צודקות יותר ולכן אנחנו ננצח.

את מסיבת העיתונאים הנחה דורון צברי שהביע תמיכה בכבל ובסיעה, וכן דיברה אריאלה לוי מארגון הסייעות, מועמדת מספר 3 ברשימה לנעמת, ועו"ד יפעת סולל הציגה את עיקרי המצע. סיקור מסיבת העיתונאים בווינט