תגית: משטרה

צפו: התייחסותי במליאת הכנסת להצבת חיילים בשירות בתי הסוהר

בשבוע שעבר דיברתי במליאה אודות הצעה נוספת להציב חיילים בשירות בתי הסוהר. פעם אחר פעם עולות הצעות דומות, כשלמעשה מדובר בהחלפת העובדים המועסקים בשכר, ובמקרה זה כלאי וגונדרי השב"ס, בחיילים שיוצבו שם במסגרת שירותם הסדיר.

בנוסף, התייחסתי גם לחוק ההשעייה שעומד עדיין במרכז תשומת הלב, גם השבוע.

צפו בנאום המלא כאן:

 

הפתרון של הממשלה למצב הבטחוני: עוד נשק ברחובות

השר לביטחון פנים ארדן הביא השבוע לממשלה הקלה נוספת בקריטריונים לנשיאת נשק, כולל היתר למאבטחים לקחת נשק הביתה.

זה בדיוק הדבר ההפוך ממה שצריך לעשות. כמה פעמים צריך עוד להוכיח שהנשק הזה הורג? הוא הורג בבית. הוא הורג ברחוב. הוא הורג יותר נשים וילדים; הוא הורג יותר בחברה הערבית.

נסיבות הפיגוע המחריד בתל אביב עוד לא התבררו עד הסוף, אבל יש חשש כבד שלרוצח היתה נגישות לנשק במרחב הביתי. האם זה לא מספיק כדי להבין את גודל הסכנה?

סיכול פיגועים ושמירה על הביטחון הוא תפקידם של כוחות הביטחון ולא של האזרחים. כשלממשלה אין פיתרון, אנחנו רואים פתרונות היסטריים שרק יסכנו את כולנו.

פניתי לשר לביטחון פנים בנוגע למעצרי מארגני המחאות נגד מתווה הגז

בעקבות שורת ההפגנות שהתקיימו במוצאי שבת האחרונים נגד מתווה הגז של הממשלה, החלו מובילי המחאה להיתקל בתופעה חדשה: מארגני ההפגנות ברחבי הארץ נעצרו על ידי המשטרה, הוזמנו לחקירות ונחקרו תחת אזהרה במשך שעות. בצעד אבסורדי במיוחד, חלק מהמארגנים הורחקו בצו מהאזורים בהם התקיימו ההפגנות, על אף שאלו ערי מגוריהם או הערים שבהן הם לומדים.

המעצרים וצווי ההרחקה לפעילי ופעילות מחאת הגז הם צעד בריוני ופחדני. לא רק בגלל שזה נסיון כוחני להשתיק מחאה לגיטימית, אלא בעיקר בגלל שזה פחד ממחאה צודקת. מחאה שלשלטון יש חשש אמיתי שתצליח, תוך דריסת הערכים הדמוקרטיים שלנו.

על רקע זה פניתי לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בבקשה לקבל את תגובתו על הנושא. קראו את המכתב שנשלח אל השר:

בשורה למטופלים בקנאביס רפואי – ייבחן מתווה לקביעת רף מקסימלי לשימוש נהגים

ביום שני ערכנו בוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול דיון בנושא מדיניות אחזקת רישיונות נהיגה כלפי המטופלים בקנאביס רפואי. על פי פקודת התעבורה כיום, חל איסור על נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים, גם אם מדובר בשאריות קנאביס בדם אותו עישנו לפני שלושה שבועות ואין לו כל השפעה על יכולת הנהיגה.

בפועל, מדיניות זו יוצרת מצב בו המטופלים בגראס רפואי לא יכולים לנהוג כלל או הופכים מיד לעבריינים בפוטנציה. זאת בשעה שמי שמשתמש בתרופה חוקית תחת מרשם, גם אם בכוחה לטשטש את יכולת הנהיגה, אין לו כל מניעה לנהוג והדבר אף לא ייבחן במקרה של תאונה. המצב הזה זועק לשמיים.

בדיון הוצגו נתונים שאסף מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בסיוע משטרת ישראל, ומעידים כי אחוז תאונות הדרכים הנגרמות עקב שימוש בקנאביס רפואי הוא מזערי. על פי הנתונים, מתוך תאונות הדרכים שהתרחשו בשנים 2010-2014, 3% בלבד נגרמו עקב שימוש באלכוהול או בסמים. מתוך כל אלו, 5% בלבד נגרמו בעקבות שימוש בסמים (כל סוג של סם).

בסופו של דבר, הוצג מתווה שיקבע רף מקסימלי לצרכי נהיגה, ממש כפי שרף דומה קיים לשימוש באלכוהול. על פי המתווה המסתמן, הרף ייקבע על כ-5 ננוגרם THC במיליליטר דם. ההמלצות יידונו בוועדה במהלך החודש הבא.

במהלך הדיון סיפר ד"ר שלמה אלמוג, יו"ר הוועדה הבין משרדית לבחינת נהיגה תחת קאנביס: "באופן עקרוני על פי מחקרים רבים שבוצעו בעולם נמצא כי עצם נטילת קנאביס או סם אחר מעלה את הסיכון לתאונות דרכים בעיקר כאשר הנהיגה מתבצעת בסמוך לזמן השימוש". ד"ר אלמוג הוסיף כי "בימים אלו הוועדה בוחנת כיוונים שונים למציאת המינון המקסימלי להימצאותו של קנביס בדם שבכל זאת יאפשר לנהוג כפי שקיים מינון מקסימלי באלכוהול. חשוב בסופו של דבר להתנהל על פי רמת סיכון מושכל". לדבריו, "קמו מספר ועדות בינלאומיות והגיעו למסקנה שאפשר להגדיר רמה של THC בדם בה הסיכון בנהיגה שווה ערך לזה שקיים בסף השכרות לאלכוהול. לגבי קנאביס הסף הזה נקבע בעולם בין 5 לבין 10 ננוגרם THC במיליליטר פלסמה. זה סף מסוים שנותן את אותה רמת סיכון כמו סף השכרות שיש ושהוא די מקובל בכל העולם".

נצ"מ שרית פליפסון ממשטרת התנועה ציינה: "כל זמן שהחוק אוסר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים משטרת ישראל תאכוף את החוק. יחד עם זאת, אם ימצא שהתאונה בוצעה תחת השפעת קנאביס רפואי יתכן והאישום יהיה מופחת".

ד"ר ברקת שיף קרן טענה כי "מבחינה בטיחותית כאשר מדובר בשימוש בקנאביס רפואי, מוטב להיות תחת השפעה קנאביס שמקל על הכאב מאשר לנהוג תחת כאב".

סגן מנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים דוד קליין אמר: "החוק אמנם אוסר על נהיגה כאשר נמצאים תחת השפעת חומר ממכר. הבעיה היא שהחוק לא מבהיר בדיוק מהי ההשפעה או האם ההשפעה היא בזמן הפעולה האקטיבית או של מטבולידים. המכון הרפואי לא פוסל בהכרח אנשים שמשתמשים בקנאביס מנהיגה, למעט אם זה רכב מקצועי כגון מונית או משאית, ואז אנחנו לא מאפשרים לחלוטין להמשיך להחזיק ברישיון".

תוכלו לקרוא את הדיווחים על הדיון כפי שפורסמו בכתבתה של דליה מזורי באתר NRG, ובכתבתו של עידן יוסף באתר News1.

הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול דנה בסמי הפיצוציות

השבוע התכנסנו במסגרת הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול על מנת לדון בנושא המאבק בסמי הפיצוציות. הדיון התבסס על דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועל נתוני משטרת ישראל, שבדקו לבקשת הוועדה את נתוני האכיפה והשימוש בסמי פיצוציות ובחומרים הנחשדים מסכנים. כבר ב-2013 חוקקה הכנסת חוק שמטרתו היה להעניק סמכויות נרחבות ומשלימות לטיפול בתופעה זו. למרות זאת, נתוני המחקר מראים כי תופעת השימוש והסחר בחומרים אלו ממשיכה להתרחב. יתרה מכך, מהדו"ח עולה כי  מכירת הסמים והפצתם בחנויות אמנם הצטמצמה, אולם אותה הפעילות עברה להתקיים ברשת האינטרנט ובוואטסאפ.

בדיון השתתפו גורמים רבים, ביניהם חברי כנסת, נציגי המשטרה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואיגוד האינטרנט. ח"כ אלי כהן (כולנו) אף הוא הגיע לדיון לאחר שהכריז בתחילה שיחרים את הדיונים, ואמר כי עליו לשמוע את כל הדעות, וכי ישתתף בדיונים על מנת לקבל החלטה מושכלת בנושא.

נושא סמי הפיצוציות והדיון שהתקיים נסקר גם בתקשורת. תוכלו לקרוא את הכתבה בנושא שפורסמה אתמול באתר מאקו כאן.

בתגובה לכתבה מסרתי: "תופעת השימוש והסחר בסמי פיצוציות מסוכנים ממשיכה להתרחב. המכירה הגלויה ברחוב מוחלפת באתרי אינטרנט ובמספרי טלפון סלולריים, ומאפשרת לבני נוער להזמין סמים קשים בלי לצאת מהבית. סמי הפיצוציות מורכבים מחומרים גרועים ומסוכנים ותופעת הפגיעה מהם והגעה לבתי חולים כתוצאה מכך עולה. לעתים מספיק שימוש אחד על מנת לפתח בעיה חמורה או התמכרות. הכנסת כבר עשתה צעדים כדי לתת כלים להגדרת החומרים השונים כמסוכנים ועתה אני מצפה לשמוע על התמודדות אפקטיבית עם הסחר וההפצה באינטרנט".

בסיכום דבריי בוועדה הוספתי גם: "אנחנו רואים בדאגה את המספר ההולך וגדל של משתמשי סמי הפיצוציות. סמים אלו נקנים היום בעיקר דרך האינטרנט, שם חסרה מאוד אכיפה אפקטיבית מצד המשטרה שחייבת  להשקיע יותר מאמצים ברשת. אנחנו לא מקבלים את הרעיון של משרד המשפטים לסגור את אתרי האינטרנט מאחר וברור שהדבר לא יוביל לפתרון ממשי. אין מנוס אלה לפעול מודיעינית מול הסוחרים עצמם ולא מתחת לפנס למול משתמשי הקצה".

את דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת עם כל הנתונים הרלוונטיים תוכלו לראות כאן:

 

הצעת חוק: שמים סוף לאלימות שוטרים!

הצעת חוק:  חקירת מקרי אלימות משטרתית והחמרת הענישה.

לאחרונה, התופעה החמורה של שימוש בכוח  שלא כדין מצד שוטרים כלפי אזרחים תפחה לממדים מדאיגים. בשנה האחרונה חלה הסלמה באלימות המשטרה במיוחד בעת אירועי מחאה וחופש ביטוי. אחת הבעיות בהתמודדות עם התופעה היא אזלת ידה של המחלקה לחקירות שוטרים והעדר ענישה מתאימה של שוטרים אלימים (ראו בעניין זה דוח שנתי 56א של מבקר המדינה, עמ' 380-353). מטרתה של הצעת חוק זו היא להתמודד עם תופעה של אלימות משטרתית בשני מישורים: הסדרה של הטיפול בחקירת מקרי אלימות על ידי המחלקה לחקירת שוטרים והחמרת הענישה בגין אלימות שוטרים.

לקריאת הצעת החוק במלואה:

הצעת חוק אלימות שוטרים by tamarzand

הקמת ועדת חקירה לאירועי אלימות המשטרה בהפגנות נגד חוק פראוור


לאור האלימות המשטרתית הקשה שננקטה נגד המפגינים והמפגינות ביום שבת ה7 לדצמבר ביקשתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את האירוע. לנאום המלא שלי מהמליאה:

"אלימות משטרתית הוא נושא שחזר ועלה בבית הזה בפרט בחודשים האחרונים, הן בהצעה לסדר, הן בדיונים מיוחדים שיזמתי בוועדת הפנים שנושא האלימות המשטרתית.

אלימות משטרתית היא אחת הפרקטיקות הקבועות והמסוכנות ביותר שנעשה בהן שימוש כדי לסכל את השיח הדמוקרטי, לדכא את זכות ההפגנה הלגיטימית שמתעוררת דווקא כאשר יש אי נחת, מחאה, אי שביעות רצון בציבור ודווקא כאן נבחנת הצורך המהותי של המשטר להגן על הזכות הלגיטימית והדמוקרטית של אלה שמוחים נגדו ונגד המדיניות שלו.

לכן, האלימות המשטרתית היא מסוכנת ביותר. כי מטרתה להרתיע את הציבור מלבצע את תפקידו. ותפקידו של הציבור לא מסתכם רק בהצבעה בבחירות. הוא נבחן גם ביכולתו להרים קול צעקה אפקטיבי נגד מדיניות וגם לשנות אותה.

במקרים הקודמים התרענו על המופעים האלה של האלימות המשטרתית: שימוש במג"ב בתוך גבולות ישראל הריבונית, מספר חסר תקדים של שוטרים יחסית למספר המפגינים, שימוש בפרשים, בגז מדמיע, אלימות קשה גם כלפי נשים וכו.

בשבת לפני האחרונה נדמה לי שהשיאים החמורים האלה האלה נשברו שוב לשיא עצוב במיוחד, לפחות בכל מה שנוגע לקו הירוק.

ההפגנה בחורה התחילה כהפגנה שקטה וחוקית – עם רשיון. כוחות רבים של משטרה ואמצעים לפיזור הפגנות הובאו לשטח, ולאחר זמן מסוים ההפגנה יצאה משליטה והחלה אלימות קשה כלפי המפגינים. גז מדמיע בכינון ישיר, רימוני הלם, כדורי גומי, זרנוקי מים, זיקוקים, פרשים ומסוקים  – אלה האמצעים שהופנו בשבת מול אותם מפגינים. הפגנה שהתחילה עם מיצג של ילדים אוחזים בובות ציפורים, מתופפים ושירה מהקהל, הסתיימה בעימותים שבשיאם ילד בן 11 נשלף מתוך ההמון ע"י שוטרים סמויים תוך שהוא נגרר על הרצפה ואקדח מכוון אל פניו. הדברים מצולמים. הפרקליטות והמשטרה טוענות שמדובר במקום גדול ולכן המפגינים יכלו לברוח לאזור שקט, אולם מדיווחים שהגיעו מהשטח מצד המפגינים נמסר שטענה זו אינה נכונה. בכל מקום היתה אלימות. "אם ברחת לחולות – רדפו אחריך סוסים וזרנוקי מים. אם ברחת לכביש – מכות משוטרים. אם ברחת ימינה – רימוני הלם. גם מי שרצה לעזוב את המקום לא יכול היה בהכרח לעשות זאת".

מעולם, וגם במקרה הזה, לא הבנתי את טענות ה"הם התחילו". מצד רשויות חוק ושלטון זו טענה קצת ילדותית – אם יורשה לי להשתמש בשפה לא פרלמנטרית – די אם נזכיר שאין יחסי כוח שוויוניים ביחסים שבין השלטון לאזרחים, ועוד לאזרחים שמוחים כזכור באופן לגיטימי ומורשה על עוול חריף והרסני.

נושא חמור לא פחות הוא מה שקרה מאז. מאז שבת שעברה, כבר למעלה מעשרה ימים, נמצאים במעצר 13 עצורים, מהם ארבעה קטינים, ואיש חינוך מתל אביב ללא עבר פלילי, והפרקליטות מבקשת מעצר עד תום ההליכים, שכידוע עלולים להימשך זמן רב. מדובר באמצעי דרסטי וחריג – בעבר לא ננקטו הליכים כה חריפים במקרים דומים ובעבירות דומות, ואף בעבירות חמורות מאלה.

עולה הרושם כי האלימות המשטרתית וההתנהלות הדרקונית והקיצונית נגד העצורים אינה עומדת לבדה, אלא היא חלק ממהלך ממוסד לקיעקוע ההתנגדות הלגיטימית לתכנית פראוור, ולדה-לגיטימציה של המתנגדים לה תוך סכנה אמיתית לעקרונות המקודשים של חופש הביטוי וחופש המחאה.

אני קוראת מכאן לפרקליטות לשקול שוב בכובד ראש את המשך המעצר בטענות סרק של מסוכנות ולהימנע מנקמה במפגינים של הפגנה לגיטימית

הנקודה החשובה שאני רוצה להדגיש היא שכל העניין הזה לא נולד במקרה. היחסים העכורים בין הממסד הישראלי ובין הציבור הבדואי לא נולד בהפגנה בשבת. הוא תוצאה של התפתחות במשך שנים של הזנחה, התעלמות, הצרת צעדים, היעדר פיתוח, אי-אישור תכניות מתאר, אי חיבור לחשמל, לביוב ולתשתיות חינוך ובריאות, וכל זאת תוך האשמת הקורבנות בהשתלטות על קרקעות ובהיותם "סכנה דמוגרפית".

גם התקשורת שיתפה פעולה עם המצב במשך שנים אם לא עשורים, והביאה למצב שהאוכלוסיה הערבית והבדואית בפרט סוקרה בתקשורת כמעט רק בהקשר של אלימות ופשע, אם בכלל סוקרה.

לכן, אין זה מפתיע שאירועי ההפגנות וגם תכנית פראוור עצמה סוקרו באופן מוטה ומסולף, אופן שבו האוכלוסיה הבדואית כמעט בכלל אינה קיימת, שקופה, אין לה קול ולא פנים, אלא קבוצה מאיימת וזרה של פורעי חוק מסיבות שרירותיות.

אחטא לאמת אם לא אומר בהקשר זה כמה מילים על תכנית פראוור עצמה.
ראשית – לעיקר. תכנית פראוור שהפכה להצעת חוק ממשלתית שנידונה בימים אלה מצהירה שהיא תכנית ״להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב״. למעשה, אין בה אפילו שורה אחת שעוסקת בהסדרת ההתיישבות. יש בה שורה של הסדרים דרקוניים במיוחד – בלתי סבירים ובלתי מתקבלים על הדעת ביחסים בין מדינה לאזרחיה – שנוגעים לבעלות על הקרקע.

בתמורה, הבדואים אמורים לעבור בכפיה למספר קטן של עיירות נחשלות, שמרוכזות בשטח קטן ומסוים בנגב, שחוץ אליו אסור לבדואים להתיישב. ממש כך. המיקום המדויק של היישובים האלה נחשף רק השבוע בוועדת הפנים במסמך סודי שנחשף רק בהתערבות חברי כנסת ויו"ר ועדת הפנים, והוא המסמך התכנוני היחיד שנדון בעניין. המסמך לא נדון ולא הוצג לא בפני חברי הכנסת ולא בפני הקהילות הרלוונטיות אליהן הוא נוגע בנגב עצמו, ולמעשה מסתבר שהוא התחייבות קואליציונית כלפי מפלגת ימין קיצוני שדורשת לדעת למה לא לוקחים לבדואים מספיק.

בינתיים אפילו יו"ר הקואליציה העריך שהחוק במתכונתו הנוכחית לא יעבור, ובצדק.

החוק יוצר מצב שאם אתה או את יהודי או יהודיה בנגב (או בכל מקום אחר), את/ה יכולה לבחור בין מספר צורות יישוב: עירונית, כפרית, קיבוצית, מושבית, ואפילו חוות בודדים. לעומת זאת, אם את/ה בדואי/ת, יש רק צורה אחת, במקום ספציפי אחד, שמותר לך.

בניגוד לתמונה המצטיירת בתקשורת על "השתלטות על קרקעות״, אפילו הציבור הישראלי והיהודי חושב שתביעות הבעלות של הבדואים – אם הן מוצגות לו נכון – הן מוצדקות. כך עולה מסקר שערך ארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם מחודש מאי, לאחר שהבהירו לעונים כי אוכלוסיית הבדואים בנגב היא רק 30% מהאוכלוסייה במקום ודורשים רק 5% מהשטח, 47% הסכימו כי הדרישה שלהם הוגנת.

באווירה כזאת, אין פלא שאלימות משטרתית קשה, בלתי מוכרת בישראל בתוך גבולות הקו הירוק, מוצגת ונתפסת בישראל כאלימות מפגינים. על פי דיווחים שזרמו מההפגנה אתמול, ההפגנות התחילו במיצג של ילדים וילדות שהחזיקו בובות ציפורים, מתופפים ושירה מהקהל. ההמשך היה של רימוני הלם, כדורי גומי, גז מדמיע, שוטרים רכובים על סוסים, מסוקים, זרנוקי מים וזיקוקים. במהלך העימותים ילד בן 11 נשלף מתוך ההפגנה על ידי שוטרים סמויים תוך שהוא נגרר על הרצפה עם אקדח מכוון אל פניו (מצורפת תמונה). בהפגנה נעצרו ונפצעו עשרות מפגינים ומפגינות, יהודים וערבים.

אם באמת נרצה לדעת מה קרה שם – הקמת ועדת חקירה היא הדרך היחידה".

ההצעה נדחתה – 39 חברי\ות כנסת הצביעו נגד, 18 הצביעו בעד ו-1 נמנע.

למנוע את סגירת מועדון הבלוק

ערב פורים קיבלה שורה של מועדונים-  מהמובילים בחיי הלילה בתל אביב ובישראל – צו סגירה פתאומי. כחודש לאחר מכן, עומד מועדון הבלוק בפני סגירה לצמיתות (!). הבלוק הוא לא רק מקום בילוי. הוא אתר של תרבות, שבו מנגנים אמנים מהשורה הראשונה בעולם, שעומד בסטנדרטים בינלאומיים, מועדון שמהווה בית לקהילה גדולה של שוחרי תרבות לילה ושל אמנים, עובדים וספקים. צו הסגירה שרירותי, תמוה ולא צודק, חסר תקדים במהירותו וחריפותו. פניתי למפכ״ל המשטרה בדרישה לבטל את צו הסגירה ולהידבר עם בעלי המועדון על הבטחת שמירת החוק והבטיחות במקום. במקביל פתחנו עצומה, כדי להשמיע את קולה של קהילה גדולה שמתקוממת נגד אי הצדק. הצטרפו, חתמו, השמיעו את קולכן/ם

היכנסו לחתום על העצומה כאן

 

 

כתבות בנושא:

הארץ

ynet

וואלה!

חורים ברשת

ראיון עם ירון טרקס ותמר זנדברג בתוכנית סדר יום עם קרן נויבך